ראה מסמך

1. התובעת, חברה לייצור ושיווק סיטונאי של ביגוד, אביזרי לבוש ואופנה, סיפקה מוצרים
בקונסיגנציה לנתבע שעסק בשיווק בגדים תחת השם המסחרי "שבח". הנתבע היה מקבל מהתובעת
מוצרים )בקונסיגנציה(, עפ"י תעודות משלוח שהוציאה התובעת ושנחתמו על ידו. התובע היה
מדווח לתובעת באופן תקופתי, בערך אחת לחודש, על מכירת הסחורה שנרכשה על-ידו, ומחזיר
את הסחורה שלא מכר ושהחליט להחזיר לתובעת. בעקבות זאת היתה התובעת מוציאה לנתבע
חשבוניות לתשלום. עפ"י המוסכם בין הצדדים, לאחר הוצאת החשבונית, מפעם לפעם, ולא
מאוחר מחודשיים מהוצאת החשבונית, היה הנתבע משלם לתובעת כספים בשיעורים שונים עד
כדי פירעונה של החשבונית הרלוונטית במלואה, והתובעת היתה מוציאה קבלות.

2. במהלך החודשים 3/99 - 7/98 קיבל הנתבע מהתובעת, עפ"י תעודות משלוח, מוצרים בסך
של כ- 236,661( ח"ש 237,000 ח"ש כולל מע"מ, 202,274.50 ח"ש ללא מע"מ( )סעיף 5.3 לתצהירה
של התובעת(. בעקבות דיווחיו של הנתבע על מכירת סחורה על-ידו, עד )כולל( גמר חשבון
שעשו הצדדים כפי שיפורט בהמשך, הוציאה התובעת לנתבע חשבוניות בסך של 186,227.73 ח"ש
כולל מע"מ )159,169 ח"ש ללא מע"מ( )ת/5 וסעיף 7.1 לתצהירה של התובעת(. לטענת התובעת,
לאחר שבעבר משך התובע סחורה ושילם תמורתה כסדרה כאמור לעיל, בתחילת 1999, התברר
לתובעת, לטענתה, שהנתבע החל לפגר בתשלום עבור הסחורה שמכר )ושבגינה הוצאו לו