ראה מסמך

1. בבית משפט השלום בירושלים מתנהלת תובענה שהגיש הבנק המשיב )להלן: הבנק( כנגד
המערערות 1 ו2-, מכוח התחייבויותיהן לבנק, וכנגד המערער 3 )להלן: המערער(, מכוח
ערבותו להתחייבויות אלה. ביום 2.9.1999, הודיעו בעלי הדין לבית המשפט כי הגיעו
להסכמה בשני עניינים. ראשית, כי ינתן פסק דין כנגד המערערת 1. שנית, כי ינתן צו
לעיכוב ההליכים כנגד המערער, כדי לאפשר לבנק לממש את נכסיה של המערערת 1. בית המשפט
נתן להסכמות הצדדים תוקף של החלטה שיפוטית. לטענת המערער, לאחר שניתנה ההחלטה, הביע
בית המשפט דעתו על ההליכים. כך אמר הוא למערער כי טוב שהוא הגיע לפשרה, שכן מצבו
בתיק היה קשה מאוד, ואלמלא אותה הסכמה היה בית המשפט פוסק נגדו. כמו כן, טוען
המערער, כי בית המשפט הודיע כי טיוטת פסק הדין כבר נכתבה.

2. מאחר שטרם החלו ההליכים למימוש נכסיה של המערערת 1, נקבע דיון ליום 13.11.2000.
בפתח הדיון, ביקש בא-כוח המערער כי בית המשפט יפסול עצמו. לטענתו, מדבריו של בית
המשפט עולה כי ננעלה דעתו לגבי תוצאות המשפט, ומטעם זה יש עילה לפסילתו. לטענתו, לא
הגיש את הבקשה מיד לאחר שנאמרו הדברים, שכן הופתע מהדברים. כמו כן, ציפה כי במידה
והבנק יממש את נכסי המערערת 1, לא יהיה צורך בהמשך הדיון, וממילא, לא תידרש הבקשה
לפסילת בית המשפט. הבנק התנגד לבקשה. בא-כוח הבנק טען כי אין הוא זוכר את הדברים