ראה מסמך

החלטה

1. בפני בקשת המבקשת-הנתבעת )בכותרת צויינו הצדדים במהופך(, בה עתרה להורות על עכוב
בצועו של פסק-דיני מיום 6.1.02, בתיק העיקרי שבכותרת.

2. פסק-הדין קבע, בקליפת אגוז, כי המקרקעין המפורטים בו, אשר רישומם הועבר, בלשכת
רישום המקרקעין על-שם המבקשת, הנם בבעלותם המשותפת של המנוחים וידה בן עזרא ז"ל
ואברהם בן-עזרא ז"ל ולפיכך, ניתן גם צו, המורה לרשם המקרקעין, לתקן הרישום בלשכת
רישום המקרקעין, באופן זה. המבקשת חוייבה בהוצאות המשיב, בסך של 30,000 ח"ש.

3. בתצהיר התומך בבקשה, טוענת המבקשת, כי בכוונתה לערער על-פסק הדין שניתן וכי
סיכוייה בערעור כזה טובים, שכן, "יש שאלות רבות ונכבדות בפסה"ד שצריכים )כך במקור!(
הכרעה של בימ"ש עליון". עוד טוענת היא בתצהירה, כי לא יגרם כל נזק למשיב אם המצב
הקיים יוותר על כנו ואילו אם יבוצע פסק-הדין והרישום ישונה, "לא ברור ולא ידוע אם
נוכל להשיב המצב לקדמתו אם וכאשר יקבל ביהמ"ש העליון את הערעור" )סעיף 16 לתצהיר(.
ולבסוף טענה המבקשת, כי יקשה עליה לשלם הוצאות המשפט שהושתו עליה.

4. המשיב התנגד לבקשה, מטעמים שפורטו בתגובתו בכתב לבקשה.