ראבוס נ' מחמוד עבדאלקאדר ואח'

החלטה

1.בפני בקשה מטעם נתבע 3 להבאת ראיות לסתור לפי סעיף 42 ג' לפקודת הראיות, במסגרת ההליך בתיק זה שיסודו תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף על רקע אירוע תקיפה מיום 14.7.2001.

אין מחלוקת כי בגין האירוע נשוא התביעה נפתח הליך פלילי כנגד שלושת הנתבעים, אשר הורשעו על סמך הודאתם בכתב אישום מתוקן המייחס להם חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, בת.פ. 2458/02 בימ"ש שלום כפר סבא.

מדובר בפסק דין פלילי חלוט.

2.הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו תינתן החלטה בבקשה על סמך כתבי הטענות בלבד.

לטענת ב"כ המבקש יש לאבחן בין מקרה בו מוגשת תביעה אזרחית נגררת לפלילים לבין קיומו של פסק דין פלילי כראיה.

עיקר הטעמים בבקשה בכתב מתייחסים לעובדה כי מדובר בעיסקת טיעון בהליך הפלילי וכי לאחר מתן גזר הדין בשנת 2003 התנהלה שיחה בין צד שלישי לבין התובע הסותרת לכאורה את הגירסה הנטענת בכתב התביעה.

בתגובה בכתב טען ב"כ התובע לעניין קבילות מימצאים ומסקנות של פסק דין פלילי חלוט בהליך אזרחי לפי סעיף 42 א' לפקודת הראיות, בעיקר כאשר מדובר בהודאה מפי הנאשם.

לעניין הטענה של צד ג' לגירסה מאוחרת שהשמיע התובע, מפנה לכתב תשובה על נספחיו.

3.לאחר עיון בבקשה בכתב ובתגובה על נספחיהם, לא שוכנעתי כי יש מקום בנסיבות להתיר הבאת ראיות לסתור, בקשה העומדת בניגוד לתכלית החוק שמטרתו ברורה.

סעיף 42 א' (א) לפקודת הראיות "המימצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי."

בהתאם ללשון החוק, אין מחלוקת לעניין קבילות פסק הדין הפלילי החלוט ולעניין משקלו מדובר "בראיה לכאורה", כאשר מתן רשות להבאת ראיות לסתור לפי סעיף 42 ג' "תינתן אך ורק בנסיבות מיוחדות כאשר הדבר דרוש על מנת "למנוע" עיוות דין; והכלל הוא: "שלא בנקל תינתן לבעל דין כזה רשות להביא ראיה במשפט אזרחי, שאם לא יקפצו בתי המשפט ידם במתן הרשות יסכלו את מטרת התחיקה, לרכז את חומר הראיות בבית המשפט הפלילי ולא להתיר מקום להתדיינות נוספת." (ראה ע.א. 350/74 מ.ל.ט בע"מ נ' ממן וכן סיפרו של השופט קדמי על הראיות חלק שלישי מהדורה מעודכנת 2009 עמ' 1549 ואילך).

במקום בו הודה נתבע 3 והורשע בהליך פלילי שהפך חלוט, מתקיים הכלל לפיו לפסק הדין הפלילי משקל סגולי "מיוחד" ולא בנקל יהפוך שופט אזרחי מסקנותיו על פיהם.

המדובר "בראיה לכאורה" כחלק ממארג הראיות שיבוא בפני בית המשפט בהליך האזרחי וכוחו הראייתי של הודאת הנאשם בפלילי, יבחן במסגרת ההליך.

הטענה בעלמא, לגביה לא נחקרו מצהירים, לעניין גירסה מאוחרת שהשמיע התובע בפני צד ג' כלשהו שאינו צד להליך, אין בה כדי להוות נסיבה מיוחדת להעתר לבקשה ובסופו של יום: "מקום שהנאשם מודה בעובדות כתב האישום ומורשע לאחר מכן על פי הודאתו, רואים את עובדות כתב האישום כמוכחות כלפיו ובשל כך בגדר "המימצאים שבפסק הדין" (ראה ע.א. 71/81 וסיפרו של השופט קדמי, שם).

4.סוף דבר, הבקשה נדחית.

התיק קבוע לשמיעת ראיות ליום 2.5.12 שעה 11:30.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשע"א, 27 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: