ר. נ' עיריית חיפה

1.לפניי תביעה כספית על סך 10,000 ₪ בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לתובעת בגין תאונה שהתרחשה בשל מחדלי הנתבעת.

2.בכתב התביעה נטען כי בתאריך 29.10.12 התובעת עשתה את דרכה על קלנועית ברחוב מחל בקרית חיים. התובעת נתקלה בגזע שורש עץ המסתעף על המדרכה וזה גרם לקלנועית להתהפך (להלן: "התאונה"). בעקבות התאונה נגרם נזק רב לקלנועית - אשר שימשה את התובעת לניידות בהיותה נכה בגופה בשיעור 100%.

3.התובעת טענה כי בעקבות הנזק אשר נגרם לקלנועית היא הושבתה, והיה על התובעת להסתייע בבני משפחה לצורכי ניידות, ונזקקה לשירותי מונית. התובעת רכשה קלנועית חדשה מכספה הפרטי. התובעת ביקשה כי ביהמ"ש יורה על חיוב הנתבעת בהוצאותיה הכספיות ולפסוק לה פיצוי עבור עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לה בעקבות התנהלות הנתבעת.

4.התובעת צירפה לכתב תביעתה, העתק כתבה מתוך עיתון מקומי על התאונה שארעה לתובעת (ללא תאריך), במסגרתה נאמר כי בעקבות תאונה הגיע מהנדס העיר למקום וערך סיור מקצועי ובעקבות הסיור פורק המפגע אשר סיכן הולכי רגל ועוברי אורח במקום.

5.התובעת צירפה הצעת מחיר לתיקון הקלנועית על סך 5,733 ₪ , ותמונות של המפגע - גזע העץ הבולט על המדרכה.

6.בתאריך 25.7.16 הגישה הנתבעת כתב הגנה ובמסגרתו טענה כי דין התביעה סילוק על הסף מחמת מעשה בית דין. בעניינה של התובעת ניתן פסק דין במסגרת ת.א. 59520-07-13, אשר נתן תוקף להסכם פשרה שגובש בין הצדדים ושולמו לתובעת כל הסכומים בגין הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה ומשכך דין התביעה דנן להידחות מאחר והתובעת לא ביקשה פיצול סעדים לפי תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי – התשמ"ד - 1984. הנתבעת הכחישה את החישובים והנתונים שבכתב התביעה וטענה כי גם הנזק הלא ממוני של התובעת נבחן ונדון במסגרת התיק האזרחי לעיל.

7.בתאריך 15.1.17 התקיים בפניי דיון, אשר במהלכו שמעתי את עדות התובעת, עדות הגב' מירי קובי אשר הוזמנה לדיון על ידי התובעת ועדות נציג הנתבעת מר גלעד קרמר. התובעת חזרה על טיעוניה כפי שהועלו בכתב התביעה, ואישרה כי ניתן פסק דין בעניינה במסגרת תביעה אזרחית שהגישה בעניין נזקי גוף , שם קיבלה לטענתה סכום של 70,000 ₪ בגין נזקי הגוף שנגרמו לה, לאחר ששילמה שכר טרחת עורך דין. התובעת טענה כי הייתה מוגבלת טרם מועד התאונה ונגרמה לה נכות נוספת בגין פגיעה ביד הדומיננטית בעקבות התאונה. לשאלת נציג הנתבעת מדוע המתינה חצי שנה עד לקבלת הצעת מחיר לתיקון הקלנועית, השיבה התובעת כי איבדה את אחיה והאחיין שלה במהלך התקופה הנ"ל. התובעת אישרה כי אין לה זכאות לקבלת קלנועית על פי נוהלי המוסד לביטוח לאומי. לסיכום דבריה, התובעת טענה כי העיריה טרם הסירה את המכשול.

8.העדה מטעם התובעת הגב' מירי קובי, העידה כי ביום התאונה עשתה הליכה באיזור בו אירעה התאונה והבחינה בתובעת שכובה על הכביש. היא עזרה לתובעת לקום וסייעה לה להתקשר לגיסה, המתינה עמה עד להגעתו של הגיס ועזבה את המקום. העדה אישרה כי לא ראתה את התאונה מתרחשת וכי לא שמה לב לנזקים שנגרמו לקלנועית.

9.נציג הנתבעת טען כי אין הוכחה בפני ביהמ"ש כי הנזקים שנטענו על ידי התובעת נגרמו לקלנועית. לעמדתו - אין קשר סיבתי בין הצעת המחיר לתיקון שניתנה 6 חודשים אחרי המקרה לבין האירוע. משלא פנתה התובעת לשמאי ולא הביאה בפני ביהמ"ש הצעה לתיקון הרי כי אין לקבל את טיעוניה באשר לנזקים אשר נגרמו לקלנועית. נציג הנתבעת חזר על טיעוניו כי יש לסלק את התביעה על הסף לאור העובדה כי ניתן פס"ד בעניינה של התובעת בגין אותה תאונה והיא לא ביקשה פיצול סעדים.