ר. נ' משטרת ישראל

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בגין עיכוב שלטענת התובעת נעשה שלא כדין.

רקע כללי

ביום 10.3.11 הוגשה תלונה על ידי תושב מבשרת ציון, לפיה ביום 9.3.11 חדרו שני חשודים לשטחו הפרטי וגנבו מהמקום רכוש. לדבריו, פועל נקיון שעבד ברחוב והיה עד לביצוע הגניבה רשם את מספר הרכב בו נסעו החשודים. הרכב שנראה בזירת האירוע רשום על שם אמו של בעלה של התובעת, מר י' ר'.

בעלה של התובעת זומן מס' פעמים לחקירה, אך סירב להגיע. ביום 11.5.11 בשעות אחר הצהררים הצהריים נעשה ניסיון על ידי שוטרי משטרת ישראל לעצור את בעלה של התובעת בביתו על מנת להביאו לתחנת המשטרה, אך הוא לא נמצא בבית. בשל כך הגיעו השוטרים לביתם של התובעת ובעלה ביום 12.5.11 לפנות בוקר וזאת על מנת לעצור את בעלה של התובעת ולהביאו לתחנת המשטרה.

טענות התובעת

התובעת טוענת כי ביום 12.5.11 בשעה 01:30 לפנות בוקר בערך שמעה דפיקות חזקות על דלת ביתה. באותה שעה, טוענת התובעת, היתה לבדה בבית ועל כן לא פתחה את הדלת. לאחר שהדפיקות התגברו, ניסתה התובעת להתקשר לבעלה. משזה לא ענה לה, התקשרה לחמותה וביקשה ממנה לבוא בשל הדפיקות החזקות בדלת. לאחר שחמותה של התובעת הגיעה, פתחה התובעת את הדלת וראתה בפתח את שני אנשים שבהמשך הזדהו כשוטרים. השוטרים נכנסו לבית ושאלו את התובעת היכן בעלה. התובעת השיבה כי בעלה אינו נמצא בבית והיא אינה יודעת היכן הוא. השוטרים ערכו חיפוש בבית, יצאו ממנו, שבו כעבור זמן מה ואמרו לתובעת כי היא מעוכבת ועליה להתלוות עמם לתחנת המשטרה. מששאלה התובעת מדוע היא מעוכבת, השיבו לה השוטרים כי היא חשודה בכך שניסתה לעזור לבעלה להימלט. התובעת התחננה בפני השוטרים שלא ייקחו אותה לתחנת המשטרה, אך הם לא שעו לתחינותיה. לטענתה, האיצו בה כי תתלבש בזריזות, דברו אליה בצורה לא יפה ולא נתנו לה לקחת עמה אוכל. אף כשירדה במדרגות, האיצו בה השוטרים לרדת במהירות. כאשר נכנסה לרכב המשטרתי שמו השוטרים אזיקים על ידיה. התובעת בכתה וביקשה מהשוטרים שיסירו את האזיקים, אך הם לא שעו להפצרותיה ואיימו עליה שאם לא תפסיק לבכות, ישימו לה אזיקים גם ברגליים. כאשר הגיעו השוטרים יחד עם התובעת לתחנת המשטרה היא הועברה לחדר חקירות כשהיא עדיין כבולה באזיקים, התקשרה לבעלה ולאחר שבעלה הגיע לתחנת המשטרה , שוחררה מבלי שנחקרה.

מטעם התובעת העידה חמותה, הגב' א' ר'. הגב' א' ר' העידה כי התובעת התקשרה אליה באמצע הלילה כשהיא נסערת ואמרה כי דופקים על דלת ביתה, כי היא פוחדת וביקשה ממנה לבוא. הגב' א' ר' הגיעה ואז פתחה התובעת את הדלת. גב' א' ר' אמרה לשוטרים כי בנה, מר י' ר', נמצא ביחידת הדיור שתחת ביתה, והשוטרים הלכו. לאחר מכן חזרו והחלו לצעוק ולאיים על התובעת ודרשו ממנה להתלוות אליהם. כאשר הגיעה התובעת לרכב אף שמו אזיקים על ידיה ובמהלך כל הזמן בה שהתה בתחנת המשטרה היו האזיקים מונחים על ידיה.

התובעת טוענת כי בעקבות האירוע היא סובלת מפחדים וסיוטים וכי נגרמה לה עגמת נפש רבה, ובגין נזקיה היא תובעת פיצוי בסך של 30,000 ₪.

טענות הנתבעת

גרסת השוטרים, רס"ר סלימאן מרעי ורס"מ יוסף קודאי, אשר הגיעו לביתה של התובעת, הינה כי כאשר דפקו על דלת ביתה של התובעת ענה להם גבר, ככל הנראה בעלה של התובעת, אשר שאל "מי זה". השוטרים אמרו כי מדובר במשטרה, אך הדלת לא נפתחה. השוטרים המשיכו לדפוק בחוזקה בדלת ולאחר דפיקות רבות והמתנה מחוץ לדלת, הגיעה חמותה של התובעת למקום ואז נאותה התובעת לפתוח את הדלת והודיעה לשוטרים כי בעלה אינו בבית וכי אינה יודעת היכן הוא. השוטרים ערכו חיפוש בבית ואכן גילו כי בעלה של התובעת אינו נמצא בבית. לעניין זה העיד רס"ר סלימאן מרעי כי ערך חיפוש בבית וגילה כי הסורג במרפסת השירות פתוח. בשלב זה, התעורר בלבם החשד כי בעלה של התובעת נמלט מן הבית דרך החלון וכי התובעת סייעה לו להימלט. השוטרים יצאו מן הבית, ערכו חיפש בחוץ והמתינו כשעה בתקווה שבעלה של התובעת יחזור לביתו על מנת שניתן יהיה לעצור אותו. מששבו השוטרים לבית וגילו כי בעלה של התובעת לא שב, ולנוכח חשדם כי התובעת סייעה לבעלה להימלט, ביקשו השוטרים מן התובעת להתלוות עמם לתחנת המשטרה לצורך חקירה, בהיותה חשודה בעבירה של הכשלת שוטר במילוי תפקידו. השוטרים העידו כי התובעת משכה את הזמן והתנהלה בעצלתיים עד שהתלוותה עמם לתחנת המשטרה וכי נהגו בה באורך רוח. עוד העידו השוטרים, כי לא הניחו אזיקים על ידיה של התובעת, שכן לא היה צורך בדבר, שהרי התובעת לא התנגדה ולא הפעילה כוח. התובעת הובאה לתחנת המשטרה שם עוכבה לחקירה למשך כשעה וחצי, עד שהגיע בעלה לתחנת המשטרה. לנוכח העובדה שבעלה של התובעת הופיע בתחנת המשטרה והואיל והתובעת היתה ללא עבר פלילי ובהריון אותה עת, הוחלט לפנים משורת הדין לשחררה ולא להביאה לחקירה בגין הכשלת שוטר במילוי תפקידו.

הנתבעת טוענת כי מדובר בעיכוב חוקי ומוצדק של התובעת, שכן היה יסוד סביר להניח כי התובעת עזרה לבעלה להימלט ובכך עברה עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין. הנתבעת מציינת כי התובעת שוחררה לביתה תוך זמן קצר לאחר שבעלה הסגיר את עצמו, ומתוך התחשבות בכך שהיתה הריון.

דיון והכרעה

למעשה שתי שאלות טעונות הכרעה בתביעה זו. האחת, האם עיכוב התובעת נעשה כדין. השנייה, האם הונחו על ידיה של התובעת אזיקים, שכן אם יוכח שכן היה הרי שהשוטרים פעלו שלא כדין וזאת לנוכח העובדה שהתובעת לא היתה עצורה אלא מעוכבת בלבד ולא היתה הצדקה לשימוש בכח. אדון תחליה בשאלת העיכוב.

סמכותו של שוטר לעכב אדם מוסדרת בסעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק סדר הדין הפלילי) הקובע כדלקמן:

"(א) היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי אדם עבר עבירה, או כי הוא עומד לעבור עבירה העלולה לסכן את שלומו או בטחונו של אדם, או את שלום הציבור או את בטחון המדינה, רשאי הוא לעכבו כדי לברר את זהותו ומענו או כדי לחקור אותו ולמסור לו מסמכים, במקום הימצאו.

(ב) שוטר רשאי לדרוש מאדם להילוות עמו לתחנת המשטרה או לזמנו לתחנת המשטרה למועד אחר שיקבע, אם נתקיימו שניים אלה:

(1) יש יסוד סביר לחשד שהוא עבר עבירה או יש הסתברות גבוהה שהוא עומד לעבור עבירה כאמור בסעיף קטן (א);

(2) הזיהוי היה בלתי מספיק, או לא ניתן לחקור אותו במקום הימצאו".

על-פי הוראה זו, רשאי שוטר לבקש מאדם להילוות עמו לתחנת המשטרה אם יש יסוד סביר לחשד כי עבר עבירה ולא ניתן לחקור אותו במקום המצאו.