ר' נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעמ"ת 13300-11-17 (כב' השופטת ח' סלוטקי) מיום 7.11.2017, בו התקבל עררה של המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום במ"ת 32709-09-17 מיום 5.11.2017 (כב' השופטת ש' שטרית), והורה על מעצרו של המבקש מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 13.9.2017 הוגש לבית משפט השלום בבאר שבע כתב באישום בו יוחסו למבקש העבירות הבאות: תקיפה הגורמת חבלה של ממש – בן זוג (עבירה לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); תקיפה סתם – בן זוג (עבירה לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין).

           על פי כתב האישום, מספר ימים לפני יום 3.9.3017 עברה אשתו של המבקש (להלן: המתלוננת), יחד עם ילדיהם המשותפים, להתגורר בבית הוריה. ביום 3.9.2017 סמוך לשעה 08:00 הגיע המבקש למקום עבודתה של המתלוננת בקיבוץ XXX (להלן: הקיבוץ) ודרש ממנה להתלוות אליו כדי שיוכלו לשוחח. המתלוננת הצטרפה אליו והם נכנסו לרכבו של המבקש כדי שיוכלו לשוחח בפרטיות. המבקש החל בנסיעה והמתלוננת דרשה ממנו להחזיר אותה למקום עבודתה אך הוא התעקש לשוחח עמה תוך כדי הנסיעה. המתלוננת והמבקש יצאו מהקיבוץ תוך שהמתלוננת מתחננת שישיב אותה למקום עבודתה. משסרב המבקש לעשות כן, פתחה המתלוננת את דלת הרכב בעודו בנסיעה, ונפלה מחוצה לו. המבקש עצר, הורה למתלוננת לשוב אל הרכב, ותקף אותה בכך שתפס בכוח בידה ומשך אותה לתוך הרכב. המתלוננת המשיכה להתחנן בפני המבקש שיחזיר אותה למקום עבודתה, אך הוא עמד בסירובו. המתלוננת, שחשה במצוקה, החלה לצרוח ואיבדה את עשתונותיה תוך שהטיחה ראשה ב"דשבורד" והלמה בפניו של המבקש. מיד לאחר מכן המבקש הלם בפניה של המתלוננת באגרופיו מספר פעמים עד שכמעט איבדה את הכרתה. כתוצאה ממעשי המבקש נגרמו למתלוננת חבלות של ממש, והיא נזקקה לטיפול רפואי.

           מאחר והמתלוננת הבינה כי לא תוכל לחזור במצבה למקום עבודתה היא ביקשה כי המבקש ייקח אותה לבית אמו, לשם הגיע גם אחיו של המבקש – נ'.  משראה נ' את פניה של המתלוננת, החל דין ודברים בין המבקש לנ'. המתלוננת, שחששה כי המבקש יפגע בנ', רצה לרחוב על מנת להזעיק עזרה, ועוברת אורח הזמינה משטרה למקום. בסמוך לכך, כשהגיע שוטר למקום, המתלוננת ביקשה מנ' כי יקח אותה מהמקום, והם נסעו יחד ברכבו של המבקש. בשלב זה השוטר ביקש מהמבקש לשבת על הספה בדירה, והחל לבצע סריקות במקום. בתוך כך, המבקש ברח מהמקום תוך שנעל את דלת הדירה והשוטר נאלץ לצאת מהדלת האחורית, והחלו חיפושים אחר המבקש, נ' והמתלוננת נוכח חשש כבד לחייה של המתלוננת. המבקש והמתלוננת אותרו לבסוף באשדוד, לאחר 24 שעות.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 27.9.2017 קבע בית משפט השלום (כב' השופטת ש' שטרית), בהסכמת בא כוח המבקש, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לו. עוד נקבע כי קיימת עילת מעצר סטטוטורית וכי המסוכנות הנשקפת מהמבקש הינה ברמה גבוהה מאוד נוכח מעשיו, מצבו בעת ביצוע המעשים – מצב פסיכוטי כמעט על רקע שימוש בסמי הזיה, כמו גם אופן הכאתו את המתלוננת ועברו הפלילי המכביד הכולל בין היתר הרשעות בעבירות אלימות. חרף האמור, נוכח עמדתה הלא עקבית של המתלוננת, והתרשמות בית המשפט מהשפעת משפחתו של המבקש עליה – הורה בית משפט השלום על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המבקש.

4. תסקיר שירות המבחן התקבל ביום 24.10.2017. בתמצית, שירות המבחן ציין כי המבקש והמתלוננת תיארו מערכת יחסים תקינה, וכי המתלוננת היא אישה חזקה בעלת יכולת לעצמאות. עם זאת, שירות המבחן התרשם כי המידע שהמבקש והמתלוננת מסרו הוצג באופן מגמתי על מנת להציג את המבקש באור חיובי. שירות המבחן התרשם עוד כי הליכים משפטיים קודמים ועונשים שהוטלו על המבקש אינם מהווים גורם הרתעתי עבורו, וכי המבקש צורך סמים כאמצעי להתמודד עם קשייו. לבסוף, המליץ שירות המבחן על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר, יחד עם הטלת צו פיקוח של שירות המבחן, וזאת על מנת לבנות תכנית טיפולית.

           בדיון שהתקיים ביום 24.10.2017, דחה בית משפט השלום את המלצת שירות המבחן נוכח התרשמותו מהמסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמבקש והפער בין תוכנו של התסקיר, לבין ההמלצה עצמה. עקב כך, ביקש בא כוחו של המבקש לבחון את אפשרות מעצרו של המבקש בפיקוח אלקטרוני, ובית משפט השלום הורה על הגשת דו"ח מטעם היחידה לפיקוח אלקטרוני. ביום 5.11.2017 התקיים דיון נוסף בעניינו של המבקש, שבסיומו הורה בית משפט השלום, לא בלי התלבטות, על מעצרו של המבקש בפיקוח אלקטרוני, בהתחשב בין היתר בכך שחלק מהחבלות הקשות שנגרמו למתלוננת נגרמו כתוצאה ממעשיה שלה, ונוכח ההתרשמות החיובית מהמפקחים המוצעים. 

5. על החלטה זו הוגש ערר מטעם המשיבה וערר נגדי מטעם המבקש. ביום 7.11.2017 התקיים דיון בעררים בפני בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ח' סלוטקי), אשר קיבל את ערר המשיבה, והורה על מעצרו של המבקש מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי קבע כי נוכח העבירות המיוחסות למבקש, ובהתאם לסעיף 22ב(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), יש צורך בקיומם של טעמים מיוחדים על מנת להטיל על המבקש מעצר בפיקוח אלקטרוני – טעמים שאינם מתקיימים בנסיבות העניין. כך, נקבע כי קיומם של מפקחים ראויים או המלצה חיובית מטעם שירות המבחן אינם מהווים טעמים מיוחדים, וכי בנסיבות העניין ומאחר והתנהגותה של המתלוננת שגרמה לחלק מהחבלות לעצמה נבעה, למעשה, מהתנהגותו של המבקש – אף גורמים אלו אינם מצדיקים את העברתו של המבקש למעצר בפיקוח אלקטרוני. בית המשפט קבע עוד כי אמנם עולה מהתסקיר שהמבקש מוכן להתמודד עם בעיותיו האישיות ואף גילה מוטיבציה לטיפול, ואולם על פי חומר החקירה והתסקיר עצמו אין באלו כדי לאיין את מסוכנותו כלפי המתלוננת והציבור כולו. בנוסף מצא בית המשפט המחוזי כי נוכח מעשיו של המבקש, לרבות התנהלותו האלימה כלפי בת זוגו ובריחתו מהמשטרה – הוא אינו ראוי לאמון הבסיסי שנדרש לצורך מעצר בפיקוח אלקטרוני.