ר. נ' .ו.

לפני בקשה למתן סעד זמני במסגרתו נתבקש בית המשפט להורות כי המשיב ישיב לו ערבויות שנתן לו. במקביל הגיש כתב תביעה נגד המשיב למתן סעד הצהרתי לפיו הערבויות בטלות וכן תביעה כספית על סכום של 612,124 ש"ח.

בין הצדדים נחתם הסכם הלוואה ביום 20.6.01, במסגרתו הלווה המשיב למבקש סכום כולל של 850,000 ש"ח ונקבעו בו שתי חלופות להשבתה הנתונות לשקול דעתו של הלווה. המבקש-הלווה הודיע ביום 5.7.01 כי בחר בדרך השנייה, בה "יגרום לכך כי ל. א. ת"ז... וק. א. יעבירו את מלוא זכויותיהם בחלקה (להלן: "זכויות ל. וק.") על שם המלווה וזאת ללא כל תמורה נוספת, למען הסר כל ספק ישא הלווה בכל תשלום של מס שבח, מס מכירה, היטל השבחה, מס רכוש וכל תשלום אחר, שידרש על מנת להעביר את הזכויות על שם המלווה למעט מס רכישה אשר יחול בכל מקרה על המלווה."

יצויין, כי עוד קודם לבחירה, במועד בו נחתם חוזה ההלוואה, ביום 20.6.01, חתמו ה"ה ל. וק. על כתב התחייבות בו נתנו הסכמתם למימוש כל ההתחייבויות שניתנו על-ידי המבקש בקשר לזכויותיהם בחלקה. באותו מועד, ביום 20.6.01, נחתם בין המבקש לבין המשיב גם נספח להסכם ההלוואה בו התחייב המבקש ליתן למשיב בטוחות נוספות לקיום הסכם ההלוואה ותנאים נוספים להסכם ההלוואה. בסעיף 4 לנספח התחייב המבקש לבצע מספר פעולות בחלקה ולטענתו כולן בוצעו. בסעיף 7 לנספח נקבעה חובתו של המבקש להעביר לידי המשיב ערבות בנקאית אוטונומית:

"7 ערבות בנקאית אוטונומית

7.1 עם העברת התשלום השני בסך 275,000$ האמור בסעיף 3.1 להסכם ההלוואה ימציא הלווה ערבות בנקאית אוטונומית על סך של 250,000$ לטובת המלווה וזאת למשך 12 חודשים, אשר תוקפה יחל מתאריך 01/01/02, עלות העבות בששת החודשים הראשונים תחול על הלווה.

7.2 עלות הערבות ב-6 החודשים הנוספים דהיינו עד בגין התקופה המתחילה ביום 01/07/02 ועד 31/12/02 תחול, וזאת על פי עלויות הלווה בפועל בבנק אשר הוציא את הערבות.

7.3 למלווה תהא זכות לבקש את הארכת הערבות הבנקאית ב-6 חודשים נוספים בלבד, דהיינו עד לסוף יוני 2003, וזאת במתן הודעה עד לסוף חודש אוקטובר 2002, במידה והאריך המלווה את תוקף הערבות הרי שעלות הוצאת הערבות תחול על המלווה בלבד, וזאת על פי עלויות הלווה בפועל בבנק אשר הוציא את הערבות, מוסכם בזאת כי בתום תקופה זו לא יוארך תוקף הערבות הבנקאית.

7.4 הלווה מאשר כי המצאת הערבות הינה לצורך הבטחת השלמת עבודות הפיתוח האמורות בנספח זה לעיל, ולצורך הבטחת כל התחייבויות הלווה על פי הסכם ההלוואה ונספח זה.

7.5 המלווה יהא רשאי לממש את הערבות או כל חלק ממנה, אם לפי שיקול דעתו הבלעדית הלווה הפר את התחייבויותיו על פי הסכם ההלוואה ועל פי הנספח להסכם זה.

7.6 אין באמור בנספח זה כדי למנוע מהמלווה לממש את הבטוחה שניתנה על פי הסכם ההלוואה"

בהתאם להוראות ההסכם הונפקה ערבות בנקאית לטובת המשיב ביום 14.9.01 ותוקפה הוארך מעת לעת בהסכמת הצדדים. בתחילה נכתב בה "בקשר להבטחת השלמת עבודות פיתוח ומילוי התחייבויותיו של י.ר.  בהסכם ההלוואה מיום 20.6.01" ואחר-כך "בקשר להבטחת רישום זכויותיו של הנכס בגוש 30025 חלקה 65 (שדרות בן מימון 37, ירושלים)".

ביום 14.5.06 נחתם בין בעלי הזכויות הרשומים הסכם שיתוף במסגרתו יוחדה לה"ה ל. וק. תת חלקה 7 וביום 7.11.06 נחתם בין הה"ה ל. וק. לבין המשיב הסכם מכר להעברת זכויות בדירה שיוחדה להם על-פי הסכם השיתוף.

ביום 24.10.07 הועברו בלשכת רישום המקרקעין בירושלים 2/9 מהחלקה שהיו רשומות על שם ה"ה ל. וק. על-שם המשיב. המבקש טוען, כי משנרשמו הזכויות בטאבו על שם המשיב היה עליו להשיב את הערבויות אולם הוא סרב לעשות כן, הציג דרישות חדשות כנגד השבתן והציגן לפרעון מעת לעת. אחת הדרישות תמורת החזרת הערבויות היתה כי המבקש יוציא טופס 4 לבניין. ביום 15.8.10 ניתנו טופס 4 ותעודת גמר לבניין ואולם לאחר שהמשיב קיבל לידיו אותם סרב למסור לידי המבקש את הערבויות. המבקש התריע בפניו ביום 19.8.10 כי על המשיב להשיב לו את הערבויות ואולם ביום 25.8.10 שלח המשיב מכתב למבקש ובו סירוב להחזירן והעלה בו טענות שונות כנגד ביצוע העבודות.

בתום הדיון שנערך בפני ביום 15.9.10 העלה המבקש בקשה חלופית, כי יינתן צו מניעה שימנע את מימוש הערבויות עד להכרעה בהליך וניתן צו ארעי.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובתצהיר המשיב הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן יפורטו הטעמים להחלטתי זו.

בבוא בית המשפט לשקול מתן סעד זמני עליו לבחון, בין היתר, את מהות הסעד הנעתר, סיכויי הצדדים להוכיח את טענותיהם – דהינו, קיומה של זכות לכאורית של המבקש לקבל את הסעדים המבוקשים על ידו, מאזן הנוחות, ניקיון כפיו ותום ליבו של המבקש, ובכללם פרט הבקשה ומועד הגשתה. כל אחד מן השיקולים נבחן בפני עצמו וההחלטה נובעת ממכלול הרכיבים כפי שנבחנו על ידי בית המשפט בהסתמך על הבקשה כמו גם עדויות וטענות הצדדים בדיון.

בדיקת קיומו של התנאי הבסיסי למתן הצו הזמני, שהינה סיכויי ההליך, הינה לכאורית בלבד, אינה משקפת עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית (ע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ. אמר פד"י נו(1) 529), וכוחה של החלטה בעניין זה יפה לשאלת הסעד הזמני בלבד.

בשלב זה, נחלקים הצדדים בדבר קיומה של הזכות הלכאורית. לטענת המבקש מילא את מלוא חובותיו על-פי ההסכם. לטענתו, המטרה לשמה הופקדו הערבויות בידי המשיב מולאה לפני כשלוש שנים ואין כל הצדקה לכך שימשיך להחזיקן. המשיב חולק על כך וטוען שהרישום לא הסתיים לגמרי ולא די במה שנרשם עד כה וכי המבקש לא מלא את כל התחייבויותיו והארכת תוקף הערבויות במשך תשע שנים נסבה סביב עניין שהוסתר על-ידי המבקש, המצב החוקי של בניית דירת ה"ה ל. וק. במועד חתימת הסכם ההלוואה.

בשלב זה על בית המשפט לבחון קיומה של זכות לכאורית, הגם שאין כאמור להסיק ממנה, משום הכרעה לגופה של הטענה בתביעה העיקרית. הפסיקה קבעה, כי מבקש הסעד הזמני נדרש להראות "שהתביעה אינה טרדנית, וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה" (ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 616); עוד נקבע שיש לבחון האם סיכוייו של המבקש לזכות בהליך העיקרי עדיפים על סיכויי יריבו [רע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים, (לא פורסם, ניתן ביום 10.03.09)].