ר.ח פורקליפט והשקעות בע"מ נ' סעאידה

החלטה

מבוא וטענות הצדדים בתמצית:

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי ביום 25.11.2013 (להלן- "פסק הדין").

לטענת המבקש, יוסף סעאידה (להלן- "המבקש") הוא לא קיבל את יומו בבית המשפט שעה שהדיון התנהל כשהוא אינו מיוצג וכן כי יש לראות בנסיבות אלו בפסק הדין כאילו ניתן במעמד צד אחד. עוד נטען כי בית המשפט לא התייחס לטענות המבקש אשר נטענו על ידו לפיהן המבקש לא העביר את מלוא התמורה לידי המשיבה בגין העסקה לרכישת המלגזה מאת המשיבה וזאת לאור טענתו לליקויים שהיו במלגזה. לשיטת המבקש בית המשפט שגה עת פסק כי על המבקש לשלם את מלוא סכום התביעה לידי המשיבה בעוד שהיה עליו להורות למשיבה למסור למבקש את המלגזה כשהיא תקינה מכל ליקוי. באשר לסעד המבוקש לגופו טוען המבקש כי אי עיכוב ביצועו של פסק הדין ירוקן מתוכן את הערעור שכן עד הדיון בערעור המשיבה תגבה מאת המבקש את הכספים נשוא פסק הדין והדבר יגרום למבקש לנזקים כבדים בעוד שמנגד למשיבה לא ייגרם כל נזק שכן היא אמידה.

לטענת המשיבה, ר.ח פורקליפט והשקעות בע"מ (להלן- "המשיבה") אשר מתנגדת לבקשה, טענותיו של המבקש הן אותן טענות אשר הועלו על ידו במסגרת בירור התובענה ונדחו במלואן. בהתייחס לטענת המבקש כאילו יש לראות בפסק הדין ככזה שניתן בהעדר, הרי שלא כך הדבר, שכן, הוגש כתב הגנה ופסק הדין ניתן לאחר דיון הוכחות כאשר המבקש עצמו התייצב לדיון, נחקר וחקר. כעת לאחר חלוף המועד להגשת הערעור, מנסה המבקש להכשיר את מחדלו ולטעון כאילו מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד. המבקש מנסה להמשיך ולחמוק מתשלום חובו כלפי המשיבה. הוא בחר במודע להגיע לדיון ההוכחות בהעדר עו"ד מייצג וזאת למרות שכתב הגנתו נוסח והוגש על ידי עו"ד מטעמו וכי אילו היה חפץ המבקש בייצוג הוא היה מגיש, לכל הפחות, בקשה לדחיית מועד הדיון. ויוזכר כי מדובר בתביעה בסדר דין מהיר אשר הוגשה בשנת 2012 ודיון ההוכחות התקיים בשנת 2013. באשר לתנאים לעיכוב פסק דין טוענת המשיבה כי אלו לא התקיימו באשר מדובר בפסק דין כספי וכן כי טענותיו של המבקש הינן טענות אשר הועלו בפני בית המשפט וזה הכריע בכולן במסגרת פסק הדין כך שלמעשה מדובר בטענות ממוחזרות.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

בסעיף 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן- "תקנות") נקבע: "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". בענייננו, טרם הוגש ערעור על פסק הדין משכך ובהתאם לסעיף 467(א) לתקנות בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצוע:

"בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער; בקשה למתן סעד לפי תקנה זו אפשר שתידון בלא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה."

נקודת המוצא הינה כי בעל דין אשר זכה בפסק דין זכאי ליהנות מפרי זכייתו. לכן, על מבקש עיכוב הביצוע מוטל הנטל להוכיח כי סיכוי הערעור טובים וכן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שבביצוע המיידי של פסק הדין יש חשש שאם יתקבל הערעור לא ניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו (ר' למשל רע"א 7797/13 בני לוי נ' מיכאלה זילברמן עו"ד, פס' 10 להחלטתו של השופט דנציגר (פורסם במאגרים המשפטיים, 16.1.2014)) עוד בהקשר עם מאזן הנוחות אציין כי הלכה היא: "...שכשמדובר בעיכוב ביצוע של פסק דין המורה על חיוב כספי, כך שהפגיעה הניתנת לריפוי בפיצוי, ככלל הנטייה היא שלא לעכבו אלא במקרים חריגים..." (ר' למשל ע"א 6811/13 בשן בר-אילן שרותי ניהול בע"מ נ' מרכז הירידים והקונגרסים בישראל בע"מ, פס' 13 להחלטתה של השופטת ארבל (פורסם במאגרים המשפטיים, 19.12.2013)).

בנסיבות המקרה דנן ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים הרי שלא שוכנעתי כי סיכויי הערעור גבוהים ובוודאי שאינם עומדים ברף הנדרש על מנת שבית המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע. ויוסבר- עיקר טענותיו ה'ערעוריות' של המבקש כפי שהן עולות מן הבקשה שבפני וכן מבקשתו מיום 26.1.2014 אשר נושאת כותרת "בקשה למתן ארכה להגשת בקשה לבטול פסק דין בד בבד בקשה לביטול פסק דין" נדונו על ידי במסגרת פסק הדין אחת לאחת. כך טענת המבקש כאילו היו פגמים במלגזה נדונה ונדחתה תוך שנקבע בפסק הדין: "הוכח ברמה בנדרשת בדין האזרחי...וכי התובעת מכרה לנתבע מלגזה תקינה". זאת ועוד, אף טענתו של המבקש אשר מכווינה כלפי היותו בלתי מיוצג נדונה בפסק הדין (ר' עמ' 3 ש' 9 - 24) ואף נקבע בפסק הדין כי: "התרשמותי הייתה כי הטענה הועלתה, כאמור, אך ורק במטרה להביא לדחיית הקץ...". מכאן כי התנאי הראשון העוסק בסיכוי הערעור נדחה. אותו הדין באשר לתנאי השני העוסק ב'מאזן הנוחות'. לטענת המבקש הימנעות מעיכוב ביצוע פסק הדין תגרום לו לנזק בלתי הפיך בעוד שהמשיבה הינה אמידה ולא ייגרם לה נזק. ברם, המבקש לא הציג כל ראיה המבססת טענותיו בהקשר זה ונדמה כי טענותיו הועלו בעלמא ומבלי הנחת תשתית ראייתית כלשהי וממילא המבקש לא הציג כל טעם אשר יצדיק חריגה מן הכלל בעניין ביצוע פסק דין כספי.

משלא התקיימו התנאים לעיכוב ביצוע הרי שדין הבקשה להידחות במלואה.

לסיכום:

הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"א אדר ב תשע"ד, 23 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: