ר/XXX סמל א' כ' נ' התובע הצבאי הראשי

רקע כללי

1. נגד המערער, סמל א' כ', הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה שעניינה חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, על כך שביום 15.8.2017 בשעות אחר הצהרים, בעת ששהה עם שלושה חיילים נוספים באולם ביחידה, ולאחר שהנפגע, סמל ע' ס', המשמש כמדריך לחימה, פרק את אקדחו, הרכיבו מחדש והניחו על רצפת האולם, החלו השניים לבצע תרגילי קרב מגע, כחלק ממשחק. במהלך השתלשלות הדברים, הרים המערער את האקדח, דרך אותו בלא שבדק אם יש בו מחסנית ואם הוא נטען בכדור עקב הדריכה ולחץ על ההדק. כתוצאה ממעשיו, נורה קליע אשר פגע בברכו הימנית של סמל ע' ס'. לנפגע נגרם נזק בברכו, הוא נותח וגובס.
2. המערער נעצר ביום האירוע, 15.8.2017, ומעצרו הוארך מעת לעת לצורכי חקירה. עם הגשת כתב האישום ביקשה התביעה את מעצרו של המערער עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.
3. בית הדין קמא נעתר לבקשת התביעה, באופן חלקי, והורה על מעצרו הממשי של המערער עד ליום 1.10.2017.
4. ההגנה לא השלימה עם החלטה זו ומכאן הערעור שלפניי.

החלטתו של בית-דין קמא

5. בית הדין קמא התייחס בהחלטתו לטענות עובדתיות של ההגנה לגבי חומר הראיות ואופן ניסוח כתב האישום וקבע כי "כתב האישום מבוסס על חומר הראיות שהוצג בפניי ואף אחת מן הטענות איננה משכנעת ודורשת בחינה אחרת של הבסיס הראייתי". לאחר בחינת גרסאותיו של המערער נקבע, כי "הנאשם לא היה מודע לכך שהתותב לא היה באקדח וכי הייתה בו מחסנית. אולם הנאשם לא ערך כל בדיקה, לאחר שהנפגע פירק את הנאשם והרכיבו מחדש כדי לוודא שהמצב כך. מן העדויות הנוגעות לנהלים הקיימים עולה כי צריך היה הנאשם לערוך בדיקה שכזו". נקבע אף שחזקה על כל אדם שעושה שימוש בנשק כי יהיה מודע לקיומה של אפשרות ממשית שיירה קליע כתוצאה מנקירה ולפיכך, נקבע כי התגבש, לכאורה, יסוד נפשי של פזיזות במערער.
6. לאחר מכן נפנה בית הדין לבחון האם התגבשו עילות למעצרו של המערער ונקבע כי –

"בנסיבות המקרה שלפניי מודעותו של הנאשם למעשה ולסיכון הגלום בו ועל אף שלא כיוון את הנשק לכיוון אדם הצטברו הפעולות שביצע לכדי סיכון ממשי שהוביל לפציעת הנפגע. לכך התגבשו עילות המסוכנות הכללית לצד המסוכנות הצבאית, כאשר הנאשם ניצל את הגישה הבלתי אמצעית לכלי הנשק מכוח תפקידו. זאת לצד התגבשות עילת הפגיעה במשמעת".

7. בהידרשו לטענה של אכיפה בררנית, משום שנטען כי נגד הנפגע לא הוגש כתב אישום, חרף התרשלותו בהותרת האקדח ללא תותב בחדר קרב המגע, נקבע כי "רמת החשד שהצביע עליה הסנגור ביחס לנפגע איננה ברת השוואה".
8. עוד נקבע, כי אין בחלופות המעצר שהוצעו על ידי ההגנה כדי להוות חלופה הולמת למסוכנות הנשקפת מן המערער ולפגיעה במשמעת הצבאית בנסיבות העניין, אף שנקבע מבחינה עובדתית כי "מדובר בחייל נורמטיבי הממלא ברגיל את תפקידו נאמנה".
9. לבסוף, כאמור, הורה בית הדין קמא על הארכת המעצר לתקופה קצובה "כדי לקיים ביקורת על התמשכות ההליכים בעניינו".

טענות ההגנה

10. ההגנה מיקדה טיעוניה בסוגיית עילות המעצר והימנעות בית הדין קמא מלבחון, באופן מעמיק, אפשרות לנקיטה בחלופת מעצר, במקרה זה. נטען, כי שגה בית הדין קמא בקֹבעו כי התקיימו עילות המצדיקות את מעצרו הממשי של המערער, מבלי לנמק החלטה זו כדבעי. נטען, כי נסיבותיו הייחודיות של המקרה מצביעות על מסוכנות נמוכה של המערער. כן נטען, כי בית הדין קמא נמנע מלהסביר מדוע בחר שלא ליישם במקרה דנן את ההלכה שלפיה יש לפרש על דרך הצמצום את המקרים בהם יקבע מעצר ממשי בגין התקיימות עילת המעצר שעניינה פגיעה במשמעת הצבא. ההגנה הוסיפה וציינה כי מפקדיו של המערער נכונים לפקח עליו, אם יוחלט על נקיטה בחלופת מעצר, והציעו כי המערער לא יישא נשק בתקופה זו.
11. סוגיה נוספת שהעלתה ההגנה, עוסקת בשאלה האם אשמו התורם של הנפגע, לאור התרשלותו, כאמור, יש בה כדי להשפיע על שאלת מעצרו של המערער. נטען, כי "ככל שיקבע כי הנפגע עבר על נהלי היחידה, תהיה לכך השלכה עצומה על מידת הרשלנות המיוחסת לעורר".