קשר ליס א-קאר נ' דורון

החלטה

שכר העד בסך 200 ₪, ישולם בשלב זה על ידי התובעת אתחשב בכך במועד פסק הדין.

ניתנה והודעה היום י"ב אייר תש"ע, 26/04/2010 במעמד הנוכחים.

מיכל ברק נבו, שופטת

עד הגנה, מר טל דורון , מוזהר כדין:

הבנתי את משמעות האזהרה.

היו שריטות ברכב שלי בצד ימין אבל שריטות שלא ידעתי להגיד אם זה מהתאונה הזו או מתאונה אחרת.

אני רגיל לבוא לשם המון שנים והמתחם הזה אני מכיר אותו ואנשים נכנסים המון שם באין-כניסה. זה חלק מהשגרה, לכן צילמתי את זה שזה חלק מהשגרה כדי לקצר את הדרך [כמו שרואים ב- במ/3]. זה מקום מאוד מסוכן ויש שם המון אנשים שעוברים בין המכוניות בשני הצדדים ולכן כשהייתי באותו אירוע עם אשתי ושלושת ילדי מאחור, הנסיעה אחורנית היא עוד יותר איטית וזהירה. נסעתי לאט, לאט כדי לא לפגוע באף אחד ולא היתה שום ציפייה שאוטו יבוא כי זה אזור צפוף. כשאני מסתכל אחורה אני רואה שאין רכבים ואנשים ולאחר שיצאתי מהחנייה בחצי רכב בחוץ ראיתי אותו מגיע מאחורנית. עצרתי והספקתי להגיע למגע קל אתו ואני לא יודע איך נגרם הנזק הנטען מהרכב שלי. אין שום סיבה שהוא יכול לבצע, כמו שהוא טוען כביכול את התמרון הזה של לנסוע ברברס במיוחד לאחר שדיברנו לאחר התאונה כידידים, הוא הסביר לי שזה רכב מליסינג ושהכל בסדר. הרכב שלו חנה בסוף, כמו שאמרתי בהתחלה בצד שמאל של הכביש.

חקירה נגדית:

פסק דין

התביעה שלפני מתייחסת לתאונה שארעה במתחם חנייה בירקונים ביום 12.4.08.

אין מחלוקת כי רכב הנתבע חנה בין כלי רכב שחנו במגרש החניה. אין מחלוקת כי הנתבע יצא בנסיעה לאחור ממקום החניה שבו חנה.

לטענת התובעת, הנהג שנהג ברכבה עמד בעצירה מוחלטת והמתין לחניה. בשעה שעמד והמתין, רכב הנתבע נסע לאחור ופגע ברכב התובעת.

לטענת הנתבע, הנהג ברכב התובעת נכנס למתחם החניה בניגוד לתמרור "אין-כניסה" המוצב במקום. הנתבע יצא מהחניה בנסיעה איטית ואז ארעה הפגיעה. לדבריו, הנהג ברכב התובעת היה בנסיעה והגיע ממקום שלא ניתן לצפות להגעתו. בכתב הגנתו כתב הנתבע כי אשתו, שישבה לידו, ראתה את הרכב נוסע לאחור והזהירה אותו מפני הרכב המתקרב לעברו. הוא הספיק לעצור אך לא נמנעה הפגיעה, עם זאת הנזק היה קטן ביותר. לרכב הנתבע לא נגרם כל נזק.

בדיון שלפני העידו הנהג ברכב התובעת, מר אלעד בנימין, והנתבע- מר טל דורון. המחלוקת היא לגבי השאלה אם מר בנימין נכנס בניגוד לכיוון התנועה למתחם החניה, אלא שבעיני אין רלוונטיות רבה לשאלה זו, מאחר שאין מחלוקת שהוא כבר היה סמוך למקום יציאתו של הנתבע, שעה שהנתבע נסע לאחור. נוסף על כך, העובדה שאשתו של הנתבע ראתה את מר בנימין והזהירה את הנתבע מלמדת כי ניתן היה לראותו וניתן היה להיזהר מהפגיעה, בעזרת זהירות ראויה. כידוע, בשעת נסיעה לאחור, קיימת חובת זהירות מוגברת על הנהג הנוסע לאחור. לפיכך, אף אם לא אקבל את גרסת נהג התובעת כי היה בעמידה מוחלטת, בהמתנה לחניה, הרי שגם אם נסע באיטיות- האחריות מוטלת על מי שנוסע לאחור, בפרט לאור דברי הנתבע עצמו כי ידוע לו שהמקום מסוכן הן בשל תנועת כלי רכב במגרש החניה, והן בשל תנועת הולכי רגל שעוברים בין המכוניות.

לפיכך, אני קובעת כי האחריות לתאונה היא של הנתבע ואני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את נזקיה בסך 1488 ₪, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה מיום 1.5.08 ועד התשלום המלא בפועל.

נוסף על כך, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט הכוללות: אגרה כפי ששולמה, שכר בטלת עד התביעה, כפי שנקבע, וכן שכ"ט עו"ד בסך 873 ₪, כולל מע"מ כדין.

ניתנה והודעה היום י"ב אייר תש"ע, 26/04/2010 במעמד הנוכחים.

מיכל ברק נבו, שופטת

הוקלד על ידי: אפרת סמידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: