קרקובר נ' רשות המסים בישראל-מכס אשדוד

החלטה

המבקש הגיש תובענה שעיקרה למתן סעד הצהרתי לפיה הודעת חיוב בשל גירעון שנשלחה לגבי רשימון יבוא אישי של טובין (סירה), הינה בטלה.

כן נתבקשו סעדים לגבי מסירת פרטים והארכת מועד להגשת ערר.

ביחד עם הגשת התובענה הוגשה בקשה לעיכוב הליכי גביה בהם נקטה המשיבה.

לטענת המבקש, הודעת החיוב הוצאה מבלי שהתקיימו תנאים מקדימים להוצאתה ועל כן אינה כדין. המבקש מדגיש כי התובענה והבקשה לסעד זמני אינם תחליף לזכות הערר הנתונה לו, אלא נובעים מכך שהחיוב הוצא שלא כחוק, ועל כן אין מדובר בתקיפה של גובה החיוב, שמקומה בערר, אלא בטענות לעצם חוקיות החיוב.

המשיבה בתגובתה הפנתה להוראות החוק המאפשרות גביית החיוב, וכי מדובר בחוב בר גביה באופן מידי. כן מפנה המשיבה להוראות החוק הרלבנטיות לעניין אופן הגביה וביצועה המידי.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה לסעד זמני.

לא שוכנעתי, כי למבקש סיכויים לכאורה לקבלת הסעד העיקרי. המבקש עותר לסעד הצהרתי שעניינו בטלות החיוב, להבדיל מתקיפת החיוב גופו לרבות גובה החיוב, אולם הנימוקים עליהם הצביע, על רקע בחינת המסמכים השונים שהוגשו, אינם מלמדים על כך.

בהקשר זה יצוין, כי אחת מטענותיו העיקריות של המבקש נוגעת לאי קבלת חומר החקירה. ביחד עם התגובה, צורף חומר החקירה, ובשלב זה, בשעה שהחומר הועבר לעיונו של המבקש, ודאי שאין הטענות הנוגעות לסוגיה זו יכולות להביא לבטלות החיוב מעיקרו.

מכל מקום, שעה שמדובר בחיוב העומד על סך של 33,663 ₪, נוטה מאזן הנזקים באופן מובהק לצד דחיית הבקשה. אין כל מניעה כי המבקש ישלם את החיוב וינקוט בצעדים העומדים לזכותו להביא לביטול או לשינוי החיוב.

ודאי שאין חשש כי במידה ובמסגרת ההליכים שבהם רשאי המבקש לנקוט יבוטל החיוב, הסך הכספי ששולם, לא יוחזר על ידי המדינה. גובה החיוב אינו מלמד על נזק בלתי הפיך שיגרם למבקש, אם ישולם, ואף לא נטען לכך.

הבקשה לסעד זמני, נדחית.

המבקש יישא בתשלום הוצאות המשיבה בגין הבקשה בסך 2,500 ₪.

קודם להגשת תשובת המשיבה לתובענה לגופה, מתבקשים ב"כ הצדדים לבוא ביניהם בדברים לצורך גיבוש הסדר דיוני, בדבר תשלום החיוב ובאופן בירור השגותיו של המבקש וכן ביחס לנושאי נוספים המועלים על ידי המבקש כגון בקשתו לוודא כי כלל המסמכים אכן הועברו לעיונו.

ב"כ הצדדים יודיעו בתוך 30 יום, האם עלה בידיהם להגיע להסדר דיוני כאמור.

תזכורת פנימית נקבעת ליום 30.1.14.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ד, 22 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.