קרניאל נ' לוי ואח'

פסק דין

בפני תביעה קטנה, על סך 10,518 ש"ח, אשר הגישה התובעת, הגב' עירית קרניאל, נגד הנתבעים, ה"ה זהר ורוית לוי, בקשר עם שני עניינים: ראשית, יתרת תשלום המגיע לה, לטענתה, בעקבות עסקת עיצוב-פנים שנקשרה ביניהם, ושנית, פיצוי עבור נזקים שגרמו לבית אותו שכרו ממנה.

במהלך הדיון שהתקיים בפני, בשים לב לנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על דרך פשרה, על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, בהסתמך על החומר שבתיק ועל הדברים שעלו בדיון. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

אין חולק כי במקביל התנהלו שתי מערכות יחסים עסקיות בין הצדדים: הנתבעים שכרו את בית התובעת, והיא נתנה להם שירותי תכנון ועיצוב פנים במספר פרויקטים, לרבות בית המגורים אליו עברו לאחר שעזבו את הבית ששכרו ממנה. לטענתה, בעזיבתם הותירו עזובה שדרשה תיקון, לרבות בגינה, ובמקביל לא נפרעה יתרת החוב בגין עסקת התכנון האחרונה; לטענתם, הותירו את הבית במצב תקין, ואילו היא הפרה את הסכם העיצוב, בניתוק קשר, ואי השלמת המוטל עליה, לקראת גמר העבודות.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים, לרבות עיון בכלל חומר הראיות והשלכותיו על גרסאות הצדדים, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך כולל של 4,500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת יישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

המבקש להשיג על פסק הדין, זכאי לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ב, 16 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: