קרניאל ואח' נ' בן חמו ואח'

החלטה

1.לפניי בקשת התובעים שכנגד, להורות על החזר אגרה ששולמה, לטענתם, ביתר, עם פתיחת הליך התביעה שכנגד.

התביעה הוגדרה בכותרת כתביעה ל: סילוק יד, צו הריסה, כספית.

כסכום התביעה נכתב: 150,000 ₪ (מוגבל ל- 80,000 ₪ לצרכי אגרת משפט בלבד).

עם פתיחת התיק נדרשו המבקשים לשלם (ושילמו), אגרה על פי פריט 11, ששיעורה 2,994 ₪.

2.כעת עותרים המבקשים להחזר סך של 1,119 ₪, בטענה שסכום זה נגבה מהם ביתר וזה חישובם:

סכום האגרה בגין הסעדים של סילוק יד וצו ההריסה הינו, לפי פריט 11, הינו 2,994 ₪.

סכום האגרה לפי הסעד הכספי שגובהו 150,000 ₪, הינו 3,750 ₪.

מאחר שסכום האגרה בגין הסעד הכספי (3,750 ₪), גבוה מסכום האגרה בגין הסעדים האחרים (2,994 ₪), טוענים המבקשים שעליהם לשלם אגרה בסך של 3,750 ₪.

מוסיפים המבקשים וטוענים, כי מאחר שעל פי תקנה 2(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות"), עם הגשת התביעה עליהם לשלם רק מחצית מהסך של 3,750 ₪, פשיטא, שעליהם לשלם סך של 1,875 ₪ בלבד ולכן יש להחזיר להם את ההפרש בין הסכום ששולם על ידם ובין סכום זה, היינו – סך של 1,119 ₪.

3.המשיבים והמדינה מתנגדים לבקשה, כל אחד מהם ונימוקיו עימו.

4.סבורתני ששגגה נפלה אצל ב"כ המבקשים.

תקנה 2(ב) לתקנות קובעת כי יש לשלם אגרה לפי הסכום הגבוה, אולם הסכום המובא בחשבון, לצורך החלטה מהו הסכום הגבוה יותר, איננו הסכום הכולל של האגרה, אלא רק הסכום אותו יש לשלם עם פתיחת ההליך. ניתן ללמוד זאת הן מלשון התקנות והן מתכלית דבר החקיקה.

תקנה 2 לתקנות קובעת:

"2. חובת תשלום אגרה

(א) המביא הליך לבית משפט ישלם עם הבאתו לראשונה, את האגרה

הקבועה בתוספת, והוא כשאין הוראה אחרת בכל דין.

(ב) כלל הליך כמה סעדים, תשולם אגרה לפי פרט אחד בלבד מבין הפרטים

המפורטים בתוספת לגבי אותו הליך, לפי הסכום הגבוה."

עוד יש להפנות לתקנה 6(א) לתקנות, הקובעת: