קרני נ' בנישו ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 17.10.12 בכביש מכבית.

2. לטענת התובע, נסע עם רכבו בנתיב השני משמאל וכל אותה עת נסע הנתבע 1 ברכבו משמאלו. לפתע, הנתבע 1 סטה לעבר הנתיב האמצעי בו נסע רכב התובע כחוק. כתוצאה מסטייה זו פגע הנתבע בכל אורך צידו השמאלי של רכב התובע. מייד לאחר התאונה ירדו הנהגים מרכבם והנתבע 1 התנצל על קרות התאונה ולא היה כל ספק לאופן התרחשותה.

3. הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו טענו כי הנתבע 1 נסע בנתיב השמאלי מתוך שלושה נתיבים. לפתע, הרגיש בחבטה עזה ברכבו בצד ימין והבחין שרכב התובע עצר כקילומטר ממקום התאונה.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה נסע בנתיב האמצעי כחוק. לפתע חש במכה בצידו השמאלי של הרכב והבחין ברכב הנתבע 1 עוצר בשול השמאלי. התובע עצר את רכבו בשול הימני מספר מטרים קדימה והכחיש כי עצר את רכבו קילומטר קדימה כטענת הנתבע בכתב הגנתו. התובע טען כי הנתבע הוא שסטה לעבר מסלול נסיעתו ולא ההיפך. התובע טען כי לאחר התאונה הנתבע לא הודה במפורש אך התובע הבין מדבריו כי הוא מתנצל על קרות התאונה. התובע טען כי הנתבע הודה בעדותו כי התובע עצר קרוב יותר, דבר המעיד על אמינותו. התובע הודה כי היו נזקים קלים של שריטות על רכבו מקודם אך הנזק העיקרי נגרם מהתאונה.

אשת התובע העידה אף היא וטענה כי רכב התובע נסע בנתיב האמצעי ולא סטה לעבר נתיב אחר. לפתע, חשו במכה מצד שמאל והבחינו ברכב הנתבע 1 נעצר בשול השמאלי והבינו כי הוא זה שפגע ברכבם. אשת התובע הודתה כי לא הבחינה בפגיעה עצמה אלא רק כי חשה במכה מצד שמאל.

5. נהג הנתבעת העיד וטען כי נסע בנתיב השמאלי. לפתע שמע רעש מצד ימין וחשב כי צמיג התפוצץ. כתוצאה מהמכה נהדף רכב הנתבע 1 שמאלה עד אשר כמעט ופגע בבטון ההפרדה. הנתבע נעצר בשול בצידו השמאלי והבחין ברכב התובע הנעצר בשול הימני כ-500 מטרים לאחר מכן ולא קילומטר כפי שצוין בכתב ההגנה. הנתבע 1 הבין כי רכב התובע הוא זה שפגע ברכבו.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה נסע בנתיב נסיעתו כשלפתע חש מכה מצד שמאל שנגרמה ע"י רכבו של הנתבע 1 שסטה למסלולו. עדותו נתמכה בעדותה של אשתו שהעידה אף היא כי נסעו בנתיב נסיעתם כשלפתע שמעו רעש והבחינו ברכב הנתבע נעצר בצד הדרך והבינו כי הוא זה שפגע ברכבם.

לפיכך, סבורה אני כי היה על הנתבע 1 להבחין ברכב הנוסע לצידו הימני בנתיב האמצעי ולנקוט באמצעים הדרושים ע"מ שלא לסטות לנתיב נסיעתו ולפגוע בו. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

באשר לנזק הנתבע, מאחר ורוב הנזקים בצד שמאל של רכב התובע אירעו כתוצאה מהתאונה דנן, הרי שאין עוד משמעות לשריטות הקלות אשר היו מצויות על הרכב קודם לכן בצידו השמאלי. בפרט, הדברים נכונים כאשר התביעה בפני איננה בגין הנזק הישיר לרכב אלא בגין נזק עקיף בלבד.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 4,062 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 25.2.13 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישאו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בנוסף, במסגרת הפרוטוקול מיום 1.7.13 חויב הנתבע 1 בהוצאות התובע ואשתו בסך של 1,000 ₪ בגין אי התייצבותו לדיון. בפרוטוקול הדיון שנערך בפני ביום 3.12.13 ולאור כך שהמסמך הרפואי שהוצג בפני לא היה מספק, בלשון המעטה, קבעתי שהחלטה זו לעניין ההוצאות עומדת בעינה.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ל' כסלו תשע"ד, 03 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.