קרן מקפת מרכז לפנסיה נ' שביט

החלטה

בפניי בקשת התובעת לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בתאריך 12.2.11 (להלן: "פסק הדין") ואשר על פיו, נמחקה התביעה.

הבקשה הועברה לתגובת הנתבעת, שהתנגדה לה.

בבקשה מפרטת התובעת את הנימוקים העיקריים הבאים, המצדיקים לשיטתה ביטול פסק הדין:

ההזמנה למועד הדיון אליו לא התייצבה, לא נמסרה לה מעולם. ההזמנה נשלחה לכתובותו הפרטית הישנה של ב"כ התובעת ולא לכתובת משרדו;

למבקשת טענות הגנה טובות;

הנתבעת התנגדה לבקשה, ואלה עיקר הטענות שהעלתה תגובתו:

בקשת המבקשת לא נתמכה בתצהיר מפורט;

על פניו, נראה כי ההזמנה לדיון נתקבלה בידי ב"כ התובעת;

סיכויי ההגנה נמוכים;

הצדדים הודיעו על הסכמתם כי בית הדין יקבל החלטה בבקשה לביטול פסק הדין על יסוד הבקשה והתגובה וויתרו על קיום דיון בבקשה.

הכרעה

ביטול פסק-הדין נתון לשיקול דעתו של בית הדין.

על פי ההלכה הפסוקה (ר"ע 526/83 פרושינובסקי נ' שירסון כלל אינבסטמנט האוס בע"מ, פ"ד לז (4) 485) כאשר מוגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, על בית הדין להציג לעצמו שתי שאלות: ראשית - מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא פעל כנדרש והשנייה האם למבקש סיכויי ההצלחה להוכיח את טענותיו בתובענה.

בית הדין הארצי לעבודה קבע בפסק דין מפיה של כב' השופטת נילי ארד (ע"ע 1462/02 רולס יוסף אדריכלים בע"מ נ. דב חוסטצקי, ניתן ביום 5.1.03):

"בית דין זה חזר ושנה לא אחת, כי בפגם של פרוצדורה אין כדי לפגוע בזכות החוקתית של מיצוי הדין, ומרכיב מהותי הימנה היא זכותו של בעל דין להביא את גרסתו בפני בית-הדין, בטרם הכרעה. אכן, ייתכנו גם ייתכנו מקרים בהם התנהגותם של בעלי הדין, או מי מהם, תחייב הפעלתה של הסנקציה הקבועה בתקנה 49 לתקנות. אולם, אין לדבוק במורה הדרך הפורמאלי בלבד, אלא ליתן את הדעת לכלל נסיבותיו של המקרה, באופן שהצדק לא רק ייעשה, כי אם גם ייראה".

נסיבות העניין אינן חורגות מהאמור בפסיקה שהובאה לעיל.

מכתב התביעה עולה כי לתובעת עילת תביעה נגד הנתבעת, הגם שייתכן ובכתב ההגנה טענות הגנה ענייניות. זאת ועוד, מעיון במאגר המידע הממוחשב עולה כי אכן, ההזמנה לדיון לא נשלחה למשרד ב"כ התובעת וכתבי בית דין שנשלחו לא הגיעו ליעדם. זאת ועוד, בית הדין יעדיף לעולם בירור ענייני של טענות הצדדים על פני הפרוצדורה.

מכאן שיש לקבל את הבקשה ולבטל את פסה"ד מיום 12.2.11.

הואיל ועל פניו, ההזמנה למועד הדיון לא נמסרה לתובעת, אין מקום להשית עליה הוצאות.