קרמר ואח' נ' ברודו ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 8.1.13 בגבעת סביון.

2. לטענת התובע, נסע בנתיב נסיעה ראשי ולפתע הגיח רכב הנתבעת בפתאומיות ממפרץ חניה, ללא שימת לב, פגע ברכב התובע בכנף הימנית וגרם לו לנזקים.

3. לטענת הנתבעת, רכבה יצא מהחניה כחוק והשתלב בנתיב הנסיעה. לפתע, נעקף רכב הנתבעת ע"י רכב מסוג ג'יפ שביקש להחנות רכבו בסמוך למדרכה ובשל כך נאלץ רכב הנתבעת לבלום ולעמוד במקום. לפתע, הגיח רכב התובע במהירות ותוך ניסיון לבצע עקיפה פגע ברכב הנתבע וגרם לו נזקים.

דיון:

4. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה נסע בכביש הראשי כאשר לפתע הבחין ברכב הנתבעת יוצא ממפרץ החניה. התובע טען כי היה גשם שוטף שהקשה על שדה הראיה. עוד טען התובע כי הרכב שלפניו חלף על פני רכב הנתבעת והניח "שגם אני אעבור" לפיכך המשיך בנסיעה בכביש הראשי אך הנתבעת הספיקה להתקדם עוד ונעצרה וכאשר חלף הוא על פניה שפשף רכבו את פינת הפגוש של מכוניתה. התובע הכחיש גרסת הנתבעת בכתב ההגנה לפיה בעת התאונה עקף את רכב הנתבעת.

5. הנתבעת גם היא חזרה על גרסתה וציינה כי יצאה ממפרץ חניה בגשם שוטף שהקשה על הראיה. התובעת טענה כי רק החלה לצאת מהחניה כאשר רכב מסוג ג'יפ חלף בכביש ועל כן נעצרה כשרכבה בולט מעט לכביש. בשעה שהיתה בעצירה מלאה, נסע רכב התובע צמוד אליה ופגע בפגוש רכבה.

בעלה של התובעת העיד אף הוא וטען בהתאם לכתב ההגנה אך בניגוד לעדות הנתבעת, שרכב הנתבעת כבר יצא מהחניה והשתלב בכביש בעת התאונה, כשלפתע עקף את רכבם בצורה פראית ג'יפ שביקש להחנות על המדרכה. כתוצאה, הנתבעת בלמה ונעצרה בהלם. בשלב זה, התובע ניסה לעקוף את רכב הנתבעת אך רכב שהגיע מהנתיב הנגדי חסם את דרכו והוא סטה לעבר רכב הנתבעת.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, עדות התובע עולה כמעט בקנה עם עדות הנתבעת, לפיה רכבה ביקש לצאת מהחניה ולהשתלב בנתיב הנסיעה הראשי וכי בעת התאונה עמדה הנתבעת במקום. יש לציין כי עדות העד מטעם הנתבעת, שונה מהותית מגרסת התובע והנתבעת ועל כן מצאתי מקום לדחותה.

7. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבעת יצאה מחניה והשתלבה בנתיב נסיעה ראשי, הרי שהיה עליה לבצע ההשתלבות בזהירות, להבחין ברכב מסוג ג'יפ וברכב התובע הנוסעים בכביש ולהימנע מהשתלבות בכביש הראשי עד אשר הדרך תהיה פנויה בפרט כשמזג האוויר גשום והראות לקויה.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. התובע הודה כי הבחין ברכב הנתבעת יוצא ממקום החניה, מתחיל בהשתלבות בכביש הראשי וכי הרכב שנסע לפניו חלף על פניה. התובע אף הודה שהמשיך בנסיעה כי הניח "שיספיק לעבור" תחת זאת היה באפשרות התובע להאט את רכבו ולהתיר לנתבעת להמשיך את השתלבותה בכביש בבטחה ובכך למנוע את התאונה. בפרט, כאשר הראות לקויה בגין הגשם דבר שיצר קושי לתובע להעריך האם הנתבעת מתקדמת בכביש.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 50% לקרות הנזק.

סוף דבר:

9. התביעה והתביעה שכנגד מתקבלות בחלקן. קרי, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 539.5 ₪ (המהווים 50% מנזקיו). אך, על התובע לשלם לנתבעת סך של 843.5 ₪ (המהווים 50% מנזקיה). לפיכך, אני מורה לתובע לשלם לנתבעת סך של 304 ₪ בגין ההפרש בין הסכומים האמורים. התשלום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

לאור האמור, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י' חשון תשע"ד, 14 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.