קרימבה נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי הודעת ערר על החלטת בית משפט שלום לתעבורה פתח תקווה שניתנה בפ"מ 3740-01-11 מיום 16.1.11 (כב' השופט אנושי) על פיה החליט בית משפט קמא שלא לבטל או לקצר את הפסילה המנהלית שהוטלה על המערער.

המערער, נהג אוטובוס, נפסל מנהלית ביום 6.1.11 למשך 60 יום על ידי קצין משטרה. למערער יוחסה עבירה לפיה בתאריך 5.1.11 בשעה 15:30 נהג באוטובוס ברח' ז'בוטינסקי בפתח תקווה לכיוון מערב כאשר הגיע לצומת מרומזר עם רח' קפלן ביצע פניית פרסה שמאלה תוך כדי פגיעה קשה בהולך רגל שחצה מעבר חצייה.

המערער טען כי הולך הרגל חצה את הכביש באור אדום בזמן שלא היה אור ירוק. יתרה מכך, המערער הציג לבית משפט קמא את מצבו האישי הקשה לפיה הוא מפרנס את משפחתו מעבודתו כנהג אוטובוס, תומך בשני ילדיו החיילים ולפיכך נטילת רישיון הנהיגה מהווה בו פגיעה אנושה.

למעשה, לא נטענו טענות נוספות מפי המערער בבית משפט קמא.

בית משפט קמא, מיוזמתו, בחן את תיק החקירה ולמרות שהחקירה לא הושלמה, קבע שקיימות ראיות לכאורה נגד המערער אשר פנה פניית פרסה באופן לא זהיר תוך גרימת סיכון והיה עליו להבחין בהולך הרגל. כך גם היה בית משפט קמא ער לעובדה שיש מחלוקת בדבר האור ברמזור שכן בעניין זה יש מחלוקת בין המערער לבין המאשימה. הטענה היא שגם אם היה הולך הרגל רשלן, היה על המערער לראותו ולא לפגוע בו.

בית משפט קמא בחן את הראיות בתיק וקבע שנוכח העובדה שאין ירוק משותף לנהג ולהולך הרגל, אין ספק שאחד מהמעורבים – המערער או הנפגע – חצה באור אדום. עניין זה התברר במהלך החקירה ובבית המשפט, במידה ויוגש כתב אישום.

בית משפט קמא ייחס חשיבות רבה לחקירתו של המערער במשטרה ולשאלה האם הוא זוכר לאן הסתכל, ענה: "לא, אבל אני חושב שכן". ולכן הסיק בית משפט קמא מסקנת ביניים שייתכן שהמערער לא הסתכל לכיוון מעבר החצייה שלשמאלו.

לכן קבע בית משפט קמא שלא נותר לו לחזור ולקבוע שיש ראיות לכאורה בתיק לאחריותו של המערער לגרימת תאונת הדרכים.

בית משפט קמא עיין בהרשעותיו הקודמות של המערער אשר נוהג משנת 79 ולו 6 הרשעות קודמות וביניהן נהיגה במהירות מופרזת, אי ציות לרמזור, אי ציות לתמרור הוריה.

אכן, לאור עברו של המערער והעובדה שמדובר בנהג אוטובוס שלו שעות רבות מאחורי ההגה, עברו אינו מכביד.

בית המשפט מציין את העובדה שמסוכנות ניתנת להסקה גם מנסיבותיו של מקרה בודד וכך גם במקרה זה ולפיכך, מהנימוקים דלעיל, סבר שאין לקצר את תקופת הפסילה המנהלית.

באשר לערעור – נטען כי עד יום הדיון עברה תקופה מספקת כתקופת צינון באם היא נחוצה ולפיכך, סבור המערער כי טעה בימ"ש קמא בהחלטתו.

לאחר שעיינתי בדברי הצדדים, אני סבור שלא נפלה שגגה אצל בימ"ש קמא. המדובר בתאונת דרכים קשה שבה נפגע הולך רגל כאשר היה במעבר חצייה. כאשר לא ברור האם חצה באור אדום אם לאו אך ברור שהמערער נהג אוטובוס ביצע פניית פרסה בצומת מה שמחייב אותו בזהירות מירבית.

לפיכך, אני סבור שלא טעה בימ"ש קמא ולכן ראיתי לדחות את הערעור ולהותיר את תקופת הפסילה על כנה.

הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום ט"ז אדר א תשע"א, 20/02/2011 במעמד הנוכחים.

אחיקם סטולר, שופט

הוקלד על ידי: גלית אספני התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: