קרימאן נ' וייס ואח'

פסק דין

מונחת בפני תובענה לפיצוי בגין נזק רכוש שנגרם כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה בתאריך 20.1.10 על סך 4,095 ₪.

נסיבות התאונה;

על פי האמור בכתב התביעה, רכב התובעת היה בעצירה מלאה, חונה בצורה אנכית למדרכה, ורכב שנהוג בידי הנתבעת נסע אחורנית ופגע בחלק האחורי (כנף אחורי ימני) של רכב התובעת.כתוצאה מהתאונה , כך טענה התובעת, נגרם נזק לרכב על פי חוות הדעת של השמאי הלל יעקב נגרם נזק בסך 3,345 ₪ וכן שכר טרחת שמאי בסך 750 ₪ ובסך הכל 4,095 ₪.

לגרסת הנתבעת היא מודה שהיא נסעה אחורנית על מנת לחנות, אך באותה עת, הרכב של התובעת גם הוא יצא מחניה ניצבת, אחורנית, ושני הרכבים פגעו אחד בשני באמצע הרחוב.

עדויות הצדדים;

התובעת העידה בעצמה וכן בעלה הנהגה ועד נוסף מר נאטור מהראן ואילו מטעם הנתבעים העידה הנתבעת.

רכב הנתבעת היה בנסיעה אחורנית;

אין חולק בין הצדדים שרכב הנתבעת ,בעת התאונה, נסע אחורנית, הדבר נובע ישירות מגרסת הנתבעת הן בכתב ההגנה הן על פי ההודעה לחברת הביטוח והן לפי עדי התביעה.

אם כך אין חולק כי בעת התאונה נסעה הנתבעת אחורנית כדי לבצע חניה.

רכב התובעת בעצירה בחניה או בנסיעה אחורנית;

לפי עדויות התביעה, הנקודה המרכזית, שהעדים ציינו בפני היא שרכב התובעת היה בחניה ובעצירה מוחלטת ואף הרכב לא הותנע כלל ועיקר. בעניין זה אני מפנה לעדות הנהג וכן לעדות התובעת שישבה לידו, בעמוד 3 לפרוטוקול שורה 31 וכן לעד מר נאטור מהראן בעמוד 5 לפרוטוקול שורות 27 – 25.

בנקודה ספציפית זו, נתבעת מס' 1 ציינה כי היא לא ראתה את רכב התובעת (אני מפנה לפרוטוקול עמ' 6 שורה 18,19).

בעדותה ציינה מפורשות הנתבעת כי: "לא ראיתי אותו, הוא היה צריך לנסוע רברס כדי לפגוע בי. לא ראיתי אותו בכלל".

בעניין זה אם כך, ולפי מכלול העדויות שבפני, לרבות עדי התביעה, עדותם לא נסתרה, תמכו אחד בשני, לא היו סתירות מהותיות בין עדי התביעה, ובעניין זה הנני מאמין לגרסת התובעת ועדיה שרכב התובע הייה עדיין בחניה ולא זז כלל ועיקר. עדותם היתה מהימנה עלי, לא נסתרה ותמכו אחד בשני. ב"כ הנתבעים ניסה להמעיט במשקל עדות הנהג והעד נאטור, דעתי אינה כדעתו. העד –הוכח בפני, אינו מכיר את התובעת ובן זוגה, נקלע למקום באופן אקראי והיה עד לתאונה. עדותו תאמה את עדות הנהג ביחס לנקודה זו וביחס לכך שהנתבעת מס' 1 היא זו שנסעה אחורנית על מנת לחנות את רכבה.

על כן, הנני מקבל את עדותם וקובוע מפורשות שרכב התובעת היה בעצירה מוחלטת בתוך החניה ולא נסע אחורנית.

כחיזוק למסקנה זו מדברי הנתבעת בעניין נסיעת רכב התובעת אחורנית, שמדובר במסקנה ולא עובדה כלל ועיקר , המסקנה שלא יכול להיות תאונה כזו אלא אם כן רכב התובעת נסע אחורנית אך מבחינת העבודות, התובעת אישרה כי לא ראתה מכאן שאין בידי לקבל את עדותה שרכב התובעת נסע אחורנית.

האחריות;

לפי תקנה 45(א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 נהג המסיע את רכבו לאחור חייב לעשות כן בדרך שלא יגרום הפרעה או סיכון.

הנתבעת התרשלה בעת שהסיע את רכבו לאחור ופגע ברכב התובעת ועליו לפצות את התובעת לנזק שנגרם לרכבה כתוצאה מהתאונה.ו