קרייזלר נ' די.בי.אס שרותי לוין (1998) בע"מ

פסק דין

התובע היה לקוח של הנתבעת. ביום 23.9.09 ביקש התובע להתנתק משירותי הנתבעת. הנתבעת המשיכה לחייבו אף לאחר בקשת הניתוק, אולם השיבה לו את סכום החיוב ביתר, למעט 77 ₪ שנותרה חייבת לו. הנתבעת אינה מכחישה כי היא חייבת לתובע 77 ₪, אך לטענתה, הואיל והתובע ביטל את הוראת הקבע לטובתה בכרטיס האשראי, לא יכולה הייתה לשלם לו סכום זה.

התובע טען כי מסר לנתבעת את פרטיו, לרבות מספר ת.ז. ו-4 ספרות אחרונות של כרטיס האשראי על מנת שהנתבעת תזכה בסכום לכרטיס האשראי, אולם הנתבעת לא עשתה כן. התובע צירף לכתב התביעה את ההתכתבות עם הנתבעת.

הנתבעת טוענת בתגובה כי משביטל התובע את הוראת הקבע בחברת האשראי, אין לה אפשרות לבצע החזר באמצעות כרטיס האשראי, וכי הודיעה על כך לתובע. מעיון במסמכים שצירף התובע עצמו לכתב התביעה, עולה כי אכן כך הדבר (ראה: הודעת דואר אלקטרוני שצורפה כנספח ט' לכתב התביעה).

התובע תובע סכום של 3,300 ₪, אולם לא בעדותו ולא בכתב התביעה הסביר כיצד ערך את החישוב במסגרתו הגיע לתוצאה זו.

אוסיף כי סעיף 23(ב) לחוק הגנת הצרכן אינו רלוונטי, שכן עניינו בקנס המוטל במסגרת הליך פלילי.

הואיל ואין חולק כי הנתבעת חייבת לתובע סכום של 77 ₪, הרי שמן הדין לחייבה לשלם לו אותם.

אשר על כן, הנני מורה כי הנתבעת תשלם לתובע סכום של 77 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום המלא בפועל.

אני סבורה כי בנסיבות העניין, ונוכח רצונה של הנתבעת להשיב לתובע את החוב, אין מקום ליתן במקרה זה צו להוצאות.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

ניתנה והודעה היום כ"ו אלול תש"ע, 05/09/2010 במעמד הנוכחים.

מעין צור, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: