קריביצקי נ' אבידור

פסק דין

בפני תביעה שטרית, לפיה עותר התובע למימוש שטר שנמסר לו ע"י הנתבע ע"ס 28,000 ₪ (להלן – "השיק") בגינו נפתח תיק הוצל"פ שמספרו 25-02372-08-5 (להלן – "תיק ההוצל"פ").

הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטר ולאחר שמיעת הצדדים בפני כב' הרשם יניב בוקר, ניתנה לו רשות להתגונן בפני השטר והתיק הועבר אלי לשמיעה.

טענתו המרכזית של הנתבע היא כי השיק נמסר לתובע כבטחון לתיקון ליקויי הבניה שנעשתה ע"י חברה שבניהולו.

הנתבע טוען בהגנתו כי עם השלמת העבודות סירב התובע לשלם את יתרת התמורה אלא אם תינתן בטוחה לתיקון ליקויים ככל שיהיו כאלה ולכן הסכים הנתבע לתת שיק אישי בגובה יתרת התמורה ובלבד שהתובע ישלם לחברה שבניהולו את יתרת התמורה המוסכמת.

עוד טוען הנתבע כי בעקבות מחלוקת בשאלת הליקויים שנותרו התנהל הליך בוררות אשר רק במועד ישיבת ההוכחות התברר לי כי ניתן זה ממכבר פסק הבורר (אשר טרם אושר בביהמ"ש), פס"ד שהוצג בפני ואשר לפיו על החברה שבניהולו של הנתבע לשלם לתובעים שם (התובע כאן וגברת נוספת) סכומים שונים אשר סך כולם עולה על סכום השיק.

עוד התברר רק בישיבת ההוכחות כי שולמו לתובע כמעט מלוא הסכומים שנפסקו בפסק הבורר, למעט סכום המע"מ, וזאת עד אשר יוסדר שאלת מסירת חשבונית מס וכיוצ"ב.

כפי שציינתי לעיל עובדת קיומו של פסק הבורר שניתן ביום 26.1.09 לא נמסרה לי עד לישיבת ההוכחות מיו0 13.9.10 ואם לא די בכך, התובע לא טרח לגלות לאוזני בית המשפט במהלך הישיבה המקדמית מיום 4.1.10 ולא הגיש כל הודעה בכתב כי שולמו לו הסכומים שנפסקו בפסק הבורר, עובדה שגולתה כאמור רק במועד ישיבת ההוכחות מיום 13.9.10.

איני רואה בעין יפה את התנהלותו של התובע בעניין זה ואתייחס לכך בהמשך פסה"ד.

לאחר שניתנה לנתבע רשות להתגונן בפני השטר ולאור סכומו, התנהל תיק זה בסדר דין מהיר.

בישיבה המקדמית מיום 4.1.10 הסתבר כי הצדדים גם יחד לא הגישו תצהירי עדות ראשית למרות חובתם לעשות כן בתוך 45 ימים מיום הגשת כתב ההגנה האחרון, זאת עפ"י הוראות תק' 214 ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולכן בהחלטתי בתום הישיבה לא נעתרתי לבקשת הצדדים שהועלתה בפני במהלך הישיבה להגיש תצהירים, שכן היה עליהם לפעול עפ"י התקנות ולכל הפחות להגיש בקשה למתן ארכה בתוך המועד שנקבע להגשת התצהירים, דבר שלא עשו, ולכן קבעתי את התיק להוכחות.

בשל אי הגשת תצהירי עדות ראשית ובהעדרם, גרסתם של הצדדים, עליה הם חלוקים הינה כדלקמן:

1.עמדת התובע היא כי בידיו שיק שנמסר לו כדין ע"י הנתבע, שלא נמסר לבטחון ושלא נרשם עליו כי הוא כזה.

2.עמדת הנתבע היא, זאת מהתצהיר שצורף לבקשתו לרשות להתגונן שהפך לכתב הגנתו, כי מסר את השיק לביטחון לתיקון הליקויים. עוד העלה הנתבע בבקשתו לרשות להתגונן, טענות מקדמיות, לפיהן הבקשה לביצוע שטר נערכה שלא כדין כאמור בסע' 3 לבקשתו.

התובע טען בסיכומיו בפני כב' הרשם בוקר כי השיק נמסר לו כהחזר הלוואה שמסר לנתבע, אך התובע כשל ולא הביא כל ראיה לעניין זה, לא טען לכך בישיבה המקדמית ואף לא בסיכומיו בפני.

לפיכך איני נדרש להתייחס לטענת ההלוואה.

הכרעה

אמנם הנתבע טען בבקשת הרשות להתגונן טענות מקדמיות אך לא חזר עליהן בסיכומיו ולכן יש לראותו כמי שויתר על טענותיו אלה ולא אתייחס אליהן.

אני מקבל את טענת הנתבע כי מסר את השיק כבטחון לתיקון הליקויים.

מסקנתי זו מתבססת בעיקר על העובדה כי סכום השיק תואם וזהה לסכום יתרת התמורה ששולמה לחברה שבניהולו של הנתבע בהתאם לקבלה ולחשבונית המס שצורפו לתיק ושהוצגו בפני, וזאת עוד כאשר נרשם בהן מפורשות כי הסכום שולם ע"ח בניה בגן יבנה.