קריביאן ואח' נ' ועדה מקומית בית שמש

פסק דין

1. המערערים הגישו ערעור על חומרת העונש שנגזר עליהם ביום 25.2.14 בבית המשפט השלום בבית שמש במסגרת תיק 9399-11-13.

2.המערערים הורשעו על פי הודאתם בעבירות של ביצוע עבודות ושימוש ללא היתר בכך שבנו יחידת דיור ועשו בה שימוש ללא היתר כדין; היחידה שנבנתה על גג ביתם היא בשטח של 74.8 מ"ר וכן נבנו מדרגות חיצוניות לגג הבניין, כמו כן שינו המערערים את חזית הבנין בדרך של פתיחת חלון והכל כאמור, ללא היתר כדין.

בית המשפט קמא (כבוד השופט י. מינטקביץ) גזר על כל אחד מהמערערים קנס בסך 32,000 ₪ (שיחולק ל-100 תשלומים שווים) וכן ניתן צו להריסת הבניה נושא כתב האישום שכניסתו לתוקף נדחתה עד ליום 1.3.15 כדי לאפשר למערערים להתאים את הבניה למצב התכנוני.

על חומרת העונש נסב הערעור.

3.בהודעת הערעור ציינו המערערים כי ביצעו את העבירות בתום לב, שכן הם בעלי הזכויות הקנייניות בגג וגם בעלי זכויות הבנייה הצמודות לגג ומאחר ש"כמעט כל דיירי הרחוב מימשו את זכותם זו ובנו בהיתר גמור את הבנייה בחלל גג ביתם" ומאחר ש"ישנו אישור תב"ע לבנייה" סברו כי ניתן לבנות בחלל הרעפים. (מצוטט מהודעת הערעור שאינה ממוספרת).

הודעת הערעור שהוכנה על ידי המערערים בעצמם כוללת טענות עובדתיות שונות שנטענו פעם נוספת בהתעלם מקביעות בית המשפט ובהעדר חומר לתמוך את הטענות הללו, וממילא אין מקום לדון בהן במסגרת הליך הערעור, וטוב עשה ב"כ המערערים (שייצג אותם פרו בונו) שלא חזר על הטענות הללו, שהובאו כבר לפני בית משפט קמא שקבע קביעותיו בהתייחס לטענות הללו שכאמור לא נתמכו בראיות (וראו למשל דברי בית המשפט בגזר הדין: "התקשיתי לקבל הטענה כי קיים קשר בין מצבו הרפואי מעורר החמלה שלך בנם של הנאשמים ובין ביצוע העבירה...הטענה כי בכוונתם לשכן בבניה את בנם לא נתמכה בראיות...").

4.במסגרת הדיון היום, עתר ב"כ המערערים להפחית את הקנס הכבד, לדבריו, שהושת על המערערים. לטענתו לא ייחס בית המשפט את המשקל הראוי לנסיבותיהם האישיות של המערערים, לא נתן דעתו במידה מספיקה למצבם הכלכלי ולעובדה כי הם הורים לארבעה ילדים שאחד מהם נכה, ושניים אחרים סובלים "מבעיות לא פשוטות בתחום הרגשי, בתחום המוטורי, בתי ספר מיוחדים..." (עמ' 1 ש' 17), וכן לעובדה כי מדובר במשפחה נורמטיבית שביצעה את העבירות בתום לב "על גג שהוא שלה בטאבו ולאחר שכל השכנים משמאל ומימין בנו וקבלו היתרים." (עמ' 1 ש' 18- 19).

ב"כ המערערים הוסיף וציין כי המערערים פנו להוצאת היתר לבנייה שבוצעה, ואף הציג את החלטת הועדה המקומית מיום 6.4.14 לאשר את הבקשה להיתר הבניה הקיימת (בכפוף למספר תנאים שנמנו בהחלטה), החלטה שניתנה לאחר פסק הדין של בית משפט קמא, כמו כן הבהירו המערערים כי הדירה פונתה מדייריה וכי יחידת הדיור שנבנתה ללא היתר עומדת ריקה, וכך תהיה עד שיתקבל ההיתר לאחר שיושלמו התנאים שנקבעו בהחלטת הועדה.

לאור התנהלות המערערים, נסיבותיהם והעובדה כי כבר ניתן היתר לבנייה נשוא כתב האישום, ביקשו המערערים "לצמצם את הקנס לרף המינימאלי" (עמ' 1 ש' 20).

5.המשיבה סברה כי יש לדחות את הערעור. לטעמה גזר הדין משקף את נסיבות התיק ואת מדיניות הענישה. לטענת המשיבה מדובר במערערים שבנו יחידת דיור ללא היתר והשכירו אותה לשם הפקת רווחים. כמו כן ציינה המשיבה כי בית המשפט התחשב בנסיבות המערערים ובעובדה כי הם הורים לילד נכה ומשכך לא פסק את העונש המירבי "ברף העליון של עבירות הבנייה אלא הפחית והשית על כל אחד מהם קנס בסך 32,000 ₪" (עמ' 2 ש' 1); עוד טענה כי עם הגשת כתב האישום היה על המערערים לפנות את הדיירים מהדירה נשוא כתב האישום ובכך היתה הפקת הרווחים נפסקת - אך הם לא עשו כן ולדבריה "רק בשבוע שעבר הודיעו המערערים למשיבה כי השוכרים פינו..." (עמ' 2 ש' 3).

6. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בטיעוני הצדדים לעונש כעולה מפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא, נתתי דעתי לגזר הדין שניתן בערכאה הדיונית ולא מצאתי כל טעות שיש לתקנה במסגרת הערעור.

בית המשפט הביא בשיקוליו את נסיבות המערערים, את היותם הורים לילד נכה, שקל את מתחם הענישה המקובל בנסיבות דומות, ואף ראה להפחית את סכום הקנס מרמת הענישה המקובלת כפי שסקר "בגלל שהבנייה נעשתה בשטח בו יש להם זכויות מסוימות ובשל מצבו של בנם" (ש' 21 לגזר הדין), ומשכך אין מקום להתערב בגזר דינו.

7. חרף האמור ראיתי לבוא לקראת המערערים ולהפחית במעט את גובה הקנס בעיקר מאחר שהמערערים הזדרזו לפנות לקבלת היתר בנייה למבנה נשוא כתב האישום (ואף קבלו את ההיתר ביום 6.4.14 כפי שהוצג לפני – גם אם עליהם למלא עוד מספר תנאים כדי לממש את ההיתר), כך גם פינו את הדירה משוכרים, וכן הבאתי בשיקולי את העובדה שמדובר בתא משפחתי אחד שישא בקנס של שני המערערים וכי מקור תשלום הקנס של שניהם הוא אחד.

בהביאי בחשבון נסיבות חדשות אלה ראיתי להעמיד את הקנס שהושת על כל אחד מהמערערים על סך של 25,000 ₪. כל שאר רכיבי גזר הדין בעינם לרבות מספר התשלומים, מועד תשלומם והשלמת התנאים לקבלת ההיתר, שאם לא כן ימומש צו ההריסה במועד שנקבע בגזר הדין.

8.לאור האמור, הערעור נדחה לגבי כל רכיבי גזר הדין כמפורט בסעיפים 1- 5 לגזר הדין למעט גובה הקנס בסעיף 1, אותו העמדתי כאמור, על סך של 25,000 ₪ לכל אחד מהמערערים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ' אייר תשע"ד, 20 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: