קריב נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.ביום 01.08.11 נפגע המערער תוך כדי עבודתו ונגרמו לו שברים בעצם העקב באופן דו צדדי, פגיעה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

ועדה רפואית מדרג ראשון בדקה את המערער ביום 01.08.11 וקבעה לו נכות בשיעור של 10% בגין כל אחת מכפות הרגליים, (סה"כ 19% נכות) לפי פריט ליקוי 49(3) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956.

על החלטת הדרג הראשון הוגש ערר מטעם המערער, וועדה רפואית לעררים מיום 27.02.12 דחתה את הערר והותירה את קביעת הדרג הראשון על כנה.

בגין החלטת הוועדה לעררים הנ"ל הוגש ע"י המערער ערעור לבית דין זה אשר נדון במסגרת תיק בל 8875-05-12, וביום 09.10.12 ניתן פסק דין אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים והורה להחזיר את עניינו של המערער לוועדה.

הועדה התכנסה בשנית ביום 26.11.12 ושבה על קביעותיה.

מכאן הערעור שלפני.

2.להלן תמצית טענות המערערת –

א.הוועדה ממשיכה ומתנצחת עם קביעתו של דר' קרבאל בחוות דעתו. הוועדה אינה משיבה על השאלה אשר נתבקשה להתייחס אליה במסגרת פסק הדין.

ב.התייחסות הוועדה אינה תורמת להבנת הלך מחשבתה באופן כזה שיהיה בידי מי שאינו רופא להתחקות אחריה.

ג.הוועדה אינה שוללת קיומה של דפורמציה אצל המערער אולם מתעלמת מהקשרה לפריט ליקוי 49(2)(ו) לרשימת הליקויים.

ד.נפל פגם מהותי בדרך פעולת הוועדה ביישום הוראות פסק הדין ומסקנותיה סותרות את ממצאיה.

ה.טענות המשיב מהוות לא יותר מאשר הבהרה להחלטת הוועדה והשלמות שלא נאמרו על ידה.

ו.לאור טעויותיה של הוועדה יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר.

3.מנגד, ב"כ המשיב טען כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין היא התייחסה לחוות דעתו של דר' קרבאל לעניין יישום פריט ליקוי 49(2)(ו) לרשימת הליקויים ולא קיבלה מסקנותיו. בהתאם לממצאי הוועדה פריט הליקוי שהומלץ על ידי דר' קרבאל אינו מתאים למצבו של המערער.

כמו כן נטען, שפריט הליקוי שהומלץ על ידי דר' קרבאל אינו מאפשר קביעת נכות נפרדת לכל כף הרגל, וזאת נוכח לשון הסעיף המדבר על מחלה המקננת בכף רגל אחת או בשתי כפות הרגליים. על כן, מדובר בפריט ליקוי שלא רק שאינו מתאים למצבו הרפואי של המערער, אלא שגם לא מאפשר קביעת שתי נכויות נפרדות בגין כל כף רגל.

4.עיון בפרוטוקול הועדה לעררים מראה כי הוועדה בדקה את המערער ופירטה את ממצאיה באופן הבא –

"הועדה עיינה בפס"ד מ- 9.10.12 וחזרה ובדקה את הצלקות הניתוחיות בשתי הרגליים. נמצאו צלקות בצד הלטרלי של העקב באורך 17 ס"מ בצד אחד ו- 15 ס"מ בצד שני.

הצלקות חלקיות לא מכערות לא דבוקות ליסוד, כמו כן הועדה עיינה בחוו"ד ד"ר קרבאל ומתאר טווחי תנועה של הקרסול מימין ומשמ', ורושם טווחי תנועה של אינברסיה ואברסיה שמדובר בטווחי תנועה של העקב ולא של הקרסול. לעקב אין אנברסיה ואי אברסיה. הבליטה הגרמית אשר מתאר ד"ר קראבל אין לה שום תפקיד מבחינה תפקודית ולא מבחינה טיב הצלקת.

לעניין השימוש ..... כפי שהועדה קבעה הסעיף 49 (3) כלשונו שמדובר בקשיון נח של הטרסוס כמו לאחר קיבוע "טריה ארטודנים" זה מצבו המדויק של התובע והועדה רשמה שיש ו-0 טווחי תנועה והסעיף 49 (2) I מדבר על דפורמציה וכאבים של פרקי הטרסוס אך המקרה הזה אין דפורמציה ואין כאבים".