קרול נ' מתן חן שירותי סיעוד בע"מ

1.בפנינו תביעתו של מר יפים קרול כנגד מתן חן שרותי סיעוד בע"מ (סע"ש 2448-01-17) (להלן: "החברה") באשר לקיומם של יחסי עבודה בין הצדדים ותביעת החברה כנגד התובע (סע"ש 60499-05-17) (שהוגשה תחילה בבית משפט השלום בתל אביב והועברה לבית הדין לעבודה בהסכמת הצדדים במסגרת החלטה מיום 3.12.17) באשר לנזק שנגרם לה בעקבות ניתוק היחסים.

למען הסדר הטוב נציין, כי ביום 31.1.18 ניתנה החלטת כבוד סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר-כץ בדבר איחוד שני התיקים.

תביעת התובע כנגד החברה (סע"ש 2448-01-17)

טענות התובע

2.התובע, יליד 1945, הוא מומחה ברפואה שהועסק בחברה במתן טיפולים רפואיים ובדיקות דם במסגרת ביקורי בית אצל לקוחותיה.

התובע החל עבודתו בחברת עמית שירותי סיעוד ורפואה בע"מ (להלן: "עמית"), שנרכשה על ידי החברה, כאשר במסגרת עסקת הרכישה התחייבה החברה למתן רציפות העסקה לעובדים ולמעשה קלטה את העובדים תוך שמירה על רציפות העסקתם ותנאי עבודתם.

3.בתקופת עבודתו של התובע בעמית, עבד כשכיר מספר חודשים בודדים ואז הפך לפרילנסר. לבקשת עמית וכדי לחסוך לה בתשלום זכויותיו הסוציאליות, שכרו ניתן לו תמורת חשבונית. התנהלות זו המשיכה גם לאחר שנקלט בחברה. התובע מציין כי קיבל את אותו השכר הן כשכיר והן כפרילאנסר והממונים עליו היו אותם הממונים.

4.לטענת התובע הגם שהוא הועסק, כביכול, כ"פרילאנסר" שימש כעובד לכל דבר ועניין. התובע הועסק אך ורק בחברה, לא ניהל עסק משלו, היה כפוף למנהלי החברה, היקף עבודתו נקבע על ידי החברה וצרכיה בשעות המקובלות בה ותוך שימוש באמצעים שסיפקה לו והצורך בחשבוניות עלה לבקשת החברה. כל מבחני הפסיקה מלמדים על היותו של התובע עובד לכל דבר ועניין ויתרה מכך, החברה החתימה אותו על מסמך ממנו עולה ברורות כי מדובר ביחסי עבודה (נקרא עובד, כלל תניות בלעדיות והגבלות עיסוק והתחייבות החברה לתשלום נסיעות, הבראה וחופשה שנתית). כמו כן, משך תקופת ההתקשרות הארוכה מחזקת את הטענה לפיה בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעסיק.

5.התובע עבד כרופא בשירות החברה מעל 16 שנה, מיום 21.2.00 ועד ליום 15.5.16 (בסיכומי התובע נטען כי תקופת העבודה הייתה עד 15.4.16). במסגרת עבודתו, עבד התובע בימים ראשון עד חמישי, 5-6 שעות ביום וערך 15-20 ביקורי בית (כ- 100 ביקורים בשבוע), כל זאת תמורת כ- 15,000 ₪ מדי חודש (37 ₪ בתוספת מע"מ לכל ביקור).

6.באשר לנסיבות סיום העבודה, התובע התפטר בגיל 71 ולפיכך זכאי התובע לפיצויי פיטורים על פי סעיף 11 (ה) לחוק פיצוי פיטורים, תשכ"כ – 1963 (להלן – "חוק פיצוי פיטורים") (התפטרות לאחר גיל פרישה). יתירה מכך, על פי סעיף 11 (א) לחוק פיצוי פיטורים, אדם שהתפטר מחמת הרעה בתנאי עבודתו התפטרותו תזכה אותו בפיצוי פיטורים. בענייננו, משרתו של התובע צומצמה ב- 50% ממה שהיה רגיל קודם לכן (למיטב ידיעתו בשל סיום המכרז של החברה עם קופת חולים מכבי באזור בו עבד).

7.החברה, כמעסיקתו של התובע, לא וידאה כי הוא מקבל את מלוא זכויותיו הבסיסיות והסוציאליות, לרבות פנסיית חובה, דמי הבראה, דמי חופשה, דמי חגים והפרשות לקופת גמל וגם מטעם זה אין לדרוש מהתובע להמשיך לעבוד בעבודתו.

8.צורת העסקת עובד כנגד חשבונית היא צורה לגיטימית ומקובלת, אך אינה מעידה בהכרח כי לא קיימים יחסי עבודה בין הצדדים. על מנת לבחון את מהות היחסים, יש לבחון את כלל מאפייני ההתקשרות בין הצדדים ואת נסיבות המקרה כהווייתן. בהקשר זה, נוקט בית הדין במבחן המעורב.

9.במקרה שלפנינו, התובע שימש עובד אינטגרלי ומשולב במערך הארגוני של החברה, היה חלק בלתי נפרד ממוצר הדגל שלה (מתן שירותי רפואה ביתיים); התייצב מדי יום לעבודה ומילא תפקידו לפי רשימת ביקורי בית שקיבל מהחברה; היה ככל העובדים וקיבל מתנות לחגים; הוצג כעובד החברה מול לקוחותיה; עבד תחת מרותה; בוטח על ידה בביטוח רשלנות רפואית; עשה שימוש בכלי עבודה וציוד של החברה לצורך ביצוע עבודתו, החברה היא שקבעה את שכרו (שלא היה גבוה ביחס למעמדו ומקצועו או ביחס לעובדי החברה האחרים).

נוסף לכך, התובע לא ניהל עסק עצמאי, לא עבד עבור גורמים אחרים ומעולם לא מסר חשבונית מס לגורם אחר מלבד החברה, היה תלוי כלכלית בחברה, נדרש שלא לעבוד עם צד שלישי בכל עיסוק הקשור למתן טיפולים רפואיים.