קרבץ נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה לקיצור פסילה מנהלית של רישיון נהיגה שהוטלה על המבקשת למשך 60 יום בתאריך 07.02.10 על ידי קצין משטרה, בגין גרם תאונת דרכים עקב נהיגה בקלות ראש, נהיגה בשכרות וסירוב לבדיקת דם.

המבקשת, באמצעות ב"כ, עותרת לקיצור תקופת הפסילה המנהלית בטענה כי אין בהמשך נהיגתה משום סיכון לציבור. המבקשת ריצתה את רוב תקופת הפסילה, נוהגת כעשר שנים ועברה התעבורתי תקין. המבקשת לא הצליחה לבצע בדיקת נשיפה ולא הוסברה לה המשמעות של סירוב לבצע בדיקת דם. המבקשת אינה דוברת טוב עברית ולא הבינה את הנאמר לה. למבקשת טראומה מבדיקות פולשניות ומכאן סירובה לבדיקת הדם.

ב"כ המשיבה הגישה את תיק החקירה לעיון בית המשפט וטענה כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו של הקצין הפוסל. אופן נהיגתה של המבקשת, גרימת תאונת דרכים ושכרותה מצביעים על מסוכנות בהמשך נהיגה. למבקשת הוסברה משמעות הסירוב והעונשים להם צפויה.

לאחר שעיינתי בתיק החקירה ושמעתי טיעוני הצדדים לא מצאתי עילה המצדיקה קיצור תקופת הפסילה המנהלית. ואלה נימוקי החלטתי :

בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה נ' מדינת ישראל נפסק ע"י כבוד השופטת פרוקצ'ה לעניין התנאים להטלת פסילה מנהלית על ידי קצין משטרה:

" שיקול הדעת הניתן לאיש משטרה לענין זה בנוי משני רבדים : האחד-רובד ראייתי שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו. השני-עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו "

עוצמת הראיות הנדרשת בשלב זה אינה אלא קיום ראיות לכאורה.

לשאלת קיום ראיות לכאורה

בשלב זה של הדיון אין על בית המשפט לקבוע את אשמתה של המבקשת אלא לבחון קיומן של ראיות המצביעות על אחריות לכאורה לגרם התאונה ולנהיגה בשכרות. אין בית המשפט בוחן את משקל הראית ומהימנותן אלא בודק האם בהנחה שיינתן מלוא האמון ומלוא המשקל לראיות, יהיה בהן כדי לבסס הרשעה.

"נכון לעת זו, ובטרם הוחל במשפט, כל שיש בידי בית המשפט הוא חומר ראיות לכאורי של התביעה שטרם נחשף למבחן החקירה הנגדית וטרם עבר את כור ההיתוך של בחינה וניתוח הערכאה הדיונית. אולם הראיות במתכונת ההיולית הזו הן התשתית הראייתית הנבחנת נכון לשלב זה"( בש"פ 8450/02 זינגר יהודה נ' מדינת ישראל).

בתיק החקירה שהוגש לעיוני, מצאתי קיומן של ראיות לכאורה לכך שהמבקשת נהגה בשכרות, סירבה לבצע בדיקת דם ונהגה בחוסר זהירות באופן שגרמה לתאונת דרכים.

השוטר סלמאן שמואל רשם דו"ח פעולה בו מציין כי הבחין ברכב המבקשת וברכב נוסף העומדים באמצע הכביש ברחוב בן צבי בנתניה. נהג הרכב, שי ממן, מסר לשוטר כי המבקשת נהגה בזיגזג, פגעה ברכבו וגרמה לו נזק קל, ברחה והוא רדף אחריה עד שעצר אותה. הודעתו של הנהג המעורב טרם נגבתה.

השוטר תיאר בדו"ח הפעולה כי המבקשת יצאה מן הרכב כשהיא מתנדנדת וכמעט נופלת וצריך היה להחזיק בה כדי שלא תיפול. נדף ממנה ריח חזק מאד של אלכוהול. לא ניתן היה לעשות לה בדיקת מאפיינים הואיל והתנדנדה. בדיקת נשיפון הצביעה על קיומו של חשד לשכרות. המבקשת מסרה לשוטר כי שתתה שתי כוסות יין באירוע. המבקשת נכשלה בביצוע בדיקת נשיפה ונלקחה בהסכמתה לביתחולים לביצוע בדיקת דם אך בבית החולים סירבה לבדיקת דם.

השוטר פיאד חריב רשם מזכר בו מסר כי פגש את המבקשת בבית החולים. המבקשת הסכימה לבדיקת דם אך כאשר הגיע למקום רופא, סירבה לבצע את הבדיקה בטענה שמבקשת להיוועץ עם עורך דין. למרות שניתנה לה הזדמנות להתקשר לעורך דין לא עשתה כן וטענה כי שכחה את מספר הטלפון שלו. השוטר מסר לה את משמעות הסירוב והודיע לה כי סירובה יביא לכך שבית המשפט יראה בה נוהגת בשכרות והיא צפויה לעונשים הקבועים בחוק. השוטר תיאר כי נודף ממנה ריח אלכוהול, תנועותיה ותגובותיה איטיות וכבדות. בהליכתה מתנדנדת. השוטר התרשם כי נמצאת תחת השפעת אלכוהול באופן בינוני.

מתיאורי שני השוטרים עולה קיומן של ראיות לכאורה לגבי היותה של המבקשת שיכורה ולכך שסירבה לבצע בדיקת דם למרות שהוסברה לה משמעות סירובה.

המבקשת מכחישה בהודעתה אחריות לגרם תאונת דרכים ולנהיגה בשכרות, אך מודה בכך כי הוסברה לה משמעות הסירוב (שורה 56 לעמוד 3 להודעת המבקשת). מהודעתה גם עולה כי המבקשת מבינה את השפה העברית שכן השיבה לשאלות החוקר שנשאלו בשפה העברית כשהיא מדברת רוסית ומבלי להיזקק לתרגום השאלות לרוסית. המבקשת מסרה בהודעתה כי מבינה עברית.

לשאלת המסוכנות בהמשך נהיגתה של המבקשת

מסוכנות של נהג נמדדת באמצעות שני מקורות . וכך קבע כבוד השופט מלץ בבש"פ 513/88 מדינת ישראל נ' רז גוליו :

" השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות : התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות"