קר שרותי רפואה בעמ ואח' נ' אובייקטיבי מחקרים עולמיים לישראל בעמ ואח'

פסק דין

תמצית

ראשית, בהחלטתי הקודמת לעניין אחריות הנתבעת כתבתי כי התובעות הינן חברות השלובות זו בזו שלא הייתה הבחנה ביניהן, ולפיכך כונו שם "התובעת"- וכך תכונינה גם עתה.

1.בשנת 1998 או בסמוך לכך, דרך כוכבה של חברת "אובייקטיבי" אשר פרסמה לציבור תוצאות מחקרים שערכה בין חברות שונות הנותנות שירותים. בדיעבד הסתבר כי המחקרים, לאו מחקרים הם וכי תכנם איננו אובייקטיבי אלא מושפע מהתשלום שקיבל מנהל החברה מהחברות שאותן הילל ב"מחקריו".

2.חברות שונות אשר נפגעו ממחקריה פנו לבתי המשפט, שם התבררה שיטת הפעולה של אותה חברה, אשר העניקה את אות "המצטיין" למרבה במחיר, ונקבע כי על "אובייקטיבי" לפרסם רבים כי לא תוצאות מחקר השוואתי היא מביאה לציבור, אלא מודעת פרסומת.

לימים, אף הורשע מנהלה בפלילים.

תביעה זו הינה מספיחי אותה פרשיה.

3.בין יתר הנושאים בהם עסקה "אובייקטיבי", היה נושא הסרת משקפיים בלייזר. בשנת 1998 פנתה אובייקטיבי לתובעת וסיפרה לה כי ערכה מחקר בתחום זה, כמו גם בתחום הסרת שיער בלייזר, ומצאה כי התובעת היא הטובה ביותר והציעה לה לפרסם זאת ברבים, תמורת סכום של 35,000 $. התובעת סירבה להצעה ומשכך, פנתה אובייקטיבי לנתבעת והציעה לה לפרסם את אותו מחקר, כשהיא הנתבעת, היא המצטיינת. הנתבעת קיבלה את ההצעה ושילמה 56,000 דולר. ואכן, לאחר מכן החלו להופיע פרסומי "אובייקטיבי" אשר העניקו את "המקום הראשון" בתחום ניתוחי הליזר להסרת משקפיים לנתבעת. האחרונה החלה להפיץ בברוז'ורים ובמודעות את ממצאי "אובייקטיבי".

3.בתביעה, ייחסה התובעת לנתבעת ידיעה, או למצער עצימת עיניים לעובדה כי אין מדובר במחקר אובייקטיבי כי אם פרסומת שיווקית. ברכשה את הפרסום, אישרה לא רק את החלקים המפארים את שמה, אלא גם את אלו המשמיצים את מתחרותיה, לרבות התובעת.

4.עוד נטען כי גם לאחר שבית המשפט העליון הורה לאובייקטיבי לציין בריש גלי כי מודעותיה הינן פרסומות מסחריות, התעלמה מכך הנתבעת, למרות שהייתה מודעת להחלטה בהיותה משיבה פורמלית בהליכים אלה.

5.התביעה שלפני עוסקת ביחסים שבין התובעת לנתבעת שכן הליכים קודמים כנגד אובייקטיבי מוצו. התוצאות היו כולן- לחובתה של האחרונה.

התובעת מייחסת לנתבעת נזקים והפסד שנגרמו לה, לטענתה, עקב שיתוף הפעולה עם אובייקטיבי והפרסומים המטעים.

הדיון פוצל, ובתחילה נדונה אחריותה של הנתבעת לפרסומים.

בהחלטתי מיום 26.9.11 קבעתי את אחריותן של השתיים (הנתבעת ואובייקטיבי כאחד)- במשותף.

פסק הדין עוסק, אם כן, בשאלת הנזק.

6.טענות התובעת

לטענתה, במשך שלוש שנים פורסמו פרסומי "אובייקטיבי", אשר פיארו שמה של הנתבעת אולם במקביל, פגעו בתדמיתה של התובעת : "קר- CARE משנה זהירות! גישה ממוסחרת, בעיות מכשור, רופאים מתחלפים, התפשרות בסטריליזציה .." כך, במשך זמן ממושך, באמצעי המדיה השונים. לשיטתה, מדובר בפרסום שקרי ומגמתי, מכוון ומתוזמן, אשר חולק בפתח מכוניה של הנתבעת (ששכנו, לפחות בעיר אחת, בסמיכות למכוני התובעת) ונועד להבריח את לקוחות התובעת לפתחה של הנתבעת. יתרה מכך, לטענתה, דאגה הנתבעת כי הפרסומים יופיעו באינטרנט באותם מקומות בהם פרסמה התובעת את פרסומיה- על מנת לבטל את השפעתם. לעניין זה טענה התובע כי הפרסום היה רחב היקף ואינטנסיבי עד שלא ניתן היה להילחם בו.

7.לטענתה, הצליחה הנתבעת במטרתה ופגעה בתובעת כמעט עד כדי חיסולה- לנוכח האמון הרב שנתן ציבור הצרכנים ל"אובייקטיבי" ולפרסומיו.

לגרסת התובעת, נגרם לה נזק תדמיתי, הפסד לקוחות פוטנציאלים ונזק עקיף, שכן לקוחותיה מתרבים, לטענתה, בשיטת "חבר מביא חבר" בהמלצתו.

8.התובעת מודה שיש קושי בכימות נזק של הפסד רווחים, מוניטין, לקוחות ועוד, אך לטענתה הוכיחה בראיות נסיבתיות כי הנזק התבטא במיליוני שקלים והיה גבוה לעין ערוך מהסכום בו הסתפקה בתביעתה. משכך, טענה כי לבית המשפט יש סמכות לפסוק על דרך האומדנא.