פסק דין
תיק זה החל בקיץ 2006 כאשר ה"ה ניצן ודורון קציר (התובעים המקוריים) הגישו תביעה כנגד ה"ה אביטל וגל רווה ובני משפחתם (הנתבעים 1-5), בבקשה שיינתן צו מניעה קבוע וסעד כספי של כ-30,000 ₪, בכל הנוגע לשימוש שלטענת התובעים עושים הנתבעים בכביש גישה שמוביל לביתם, כמו גם מחלוקת לגבי גדר שהוקמה בשטח שמפריד בין הבתים שבין הצדדים.
מכתב התביעה שהוגש (כמו גם מכתב ההגנה והתביעה שכנגד) עלה שלמעשה שני הצדדים לתיק המקורי (משפחות קציר ורווה) הינם בני משפחה וצאצאיו של המנוח אלכסנדר זייד ז"ל – אשר מתגוררים בנחלות בישוב הקרוי "בית זייד", השייך למועצה המקומית עמק יזרעאל.
במסגרת הדיונים הראשונים שהתקיימו בתובענה התברר שקיימת מחלוקת בין שני הצדדים לגבי זכות השימוש בתאי שטח מסוימים שסמוכים לבית מגוריהם ושייתכן ויהיה צורך להכריע בשאלה מיהו הבעלים של תא השטח הרלבנטי, טרם ניתן יהיה להגיע למסקנה באשר לזכות השימוש באותו תא שטח.
הערתי כבר אז שההכרעה בשאלת הבעלות אינה מצויה בסמכות בימ"ש השלום, אך טרם הספקנו ללבן את סוגיית הסמכות והגדרת השאלות המדויקות שיש צורך להכריע בהן, הוגשה בקשה לצרף 15 גורמים נוספים לתיק כנתבעים נוספים.
במסגרת בש"א 2678/07 בתיק זה, ולאחר לבטים רבים, החלטתי לאשר את צירופם של כל הנתבעים החדשים, שכן, הצדדים שכנעו אותי שהנתבעים הנוספים חיוניים לצורך האפשרות להגיע להסדר כולל בתיק. התברר במהלך אותם דיונים שהנתבעים הנוספים אף הם קרובי משפחה של הצדדים ה"מקוריים" כאשר כולם (חוץ ממינהל מקרקעי ישראל) הינם נכדיו של המנוח אלכסנדר זייד ז"ל, קרובי משפחתו בדרגות שונות, ובני משפחתם.
עוד התברר שלכל הנתבעים טענות הדדיות האחד כלפי האחר, בכל הנוגע לבעלות בכל השטחים שנמצאים בבית זייד, כמו גם טענות באשר לאופן השימוש הראוי מקרקעין. לא היתה מחלוקת לגבי כך שכולם מחזיקים מזה שנים רבות בתאי שטח נרחבים בבית זייז, הכוללים שטחי עיבוד חקלאי, בתי מגורים, דרכי גישה, מבנים המשמשים לעסקים ועוד - אך הרישום לגבי תאי השטח לא הושלם ולא הוסדר במשך כל השנים. למעשה, בפועל, אין חלוקה מסודרת של המקרקעין בין הגורמים השונים, אין כללים המתווים את אופן השימוש בשטחים מסוימים וכיו"ב נושאים אשר הטרידו במשך שנים את כל בני המשפחה אך טרם הגיעו לבירור ממצה עד כה.
בהתאם, שוכנעתי שיש מקום לאפשר לצרף את כל הנתבעים, על מנת שניתן יהיה להגיע להסדר כולל "פעם אחת ולתמיד", מה גם שכל הכרעה באשר לאפשרות שצד זה או אחר מבין הצדדים המקוריים לתיק יעשה שימוש בלעדי בתא שטח מסוים תשליך על האפשרות של שאר הצדדים לעשות שימוש באותו תא שטח ויש מקום לאפשר להם להשמיע את עמדתם טרם תינתן החלטה אשר עלולה לפגוע בזכויותיהם או לגרוע מזכויותיהם הקנייניות.
כנגזר מכך, הוגשו כתבי טענות מחודשים מטעם כל הצדדים, כאשר בשלב הזה נותרו שני התובעים המקוריים כתובעים, אך מספר הנתבעים צמח לכדי 18 נתבעים – בני משפחת זייד ומינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל").
או אז, מטבע הדברים, עלו טענות רבות ומורכבות בכתבי ההגנה שהוגשו וחלק מהצדדים אף שלח הודעות צד ג' כלפי חלק אחר. הצטברו בתיק כתבי בית דין רבים עד מאוד אשר פירטו טענות רבות ומגוונות שהיו לצדדים האחד כלפי השני, השלישי וכו'. בין היתר הועלו טענות באשר לירושתו של המנוח אלכסנדר זייד ז"ל, באשר להסכמי העברה ללא תמורה שנחתמו, או שזויפו או שנחתמו תחת השפעה לא הוגנת, ואשר מעניקים תאי שטח אלו או אחרים לחלק מילדיו של אלכסנדר זייד המנוח; הועלו טענות באשר לעסקאות מכר, עסקאות חכירה ועסקאות שכירות שבוצעו במהלך השנים בין חלק מהצדדים לבין אחרים, כמו גם עסקאות שבוצעו בין חלק מהצדדים לתיק, לבין גורמים נוספים חיצוניים שאינם חלק ממשפחת זייד; הועלו טענות לגבי זכויות של "בנים ממשיכים" וטענות נגד; הועלו אף טענות באשר להעברות כספים שונות בין הצדדים, אשר משליכות על האופן שבו יש לחלק את תא השטח הנרחב בין הצדדים, כמו גם טענות באשר לאופן השימוש שנעשה, בין אם שימוש חקלאי, בין אם שימוש לצרכי מסחר, בין אם שימוש לצורך מגורים ועוד ועוד.
בשלב זה, דומה היה שבירור מקיף של כל המחלוקות בתיק שקול לבירור של כ-10 תביעות שונות שכל אחת כשלעצמה אינה פשוטה - והצדדים ביחד עם ביהמ"ש החלו לגבש את המתווה הראוי לבירור מסכת השאלות העובדתיות ולאחר מכן המשפטיות (לרבות הגשת תצהירי עדות ראשית של חלק מהצדדים).
עם זאת, בסיועם המקצועי והראוי לציון של עורכי הדין שייצגו את כל הצדדים בתיק זה ולאור גישתם הענייינית והמכובדת של הצדדים עצמם - החלו להתקיים מפגשים בין הצדדים לבין עצמם והמחלוקות, שבשלב הראשון נחזו להיות בלתי ניתנות לגישור, החלו להיפתר האחת אחרי השניה, בהסכמות הדדיות ובהסדרים חלקיים שונים שהוגשו לתיק מעת לעת.
אין צורך לציין שהמהלכים המתוארים עד כה ארכו כמה שנים והדבר מחויב המציאות.
השלב הבא היה שכל הצדדים הגיעו למסקנה משותפת שיש לנצל את העובדה שכל המחלוקות כונסו יחדיו לתיק משפטי אחד ולפתור את כל המחלוקות שעדיין קיימות כמכלול. כוונת הצדדים היתה להגיע להסדר כולל באשר לשטחי מושב בית זייד, חלוקתם והשימוש בהם.
במצב דברים זה, מונו מטעם ביהמ"ש שני מומחים אשר שקדו במשך זמן ארוך על הכנת שתי חוות דעת מקיפות באשר לדרך שבה ניתן להסדיר את התיכנון מחדש והרישום של כל תא השטח, חלוקתו לנחלות, חלוקתו לתאי שטח קטנים יותר, שיוך תאי השטח למשפחות אלו או אחרות, הכנת תקנון שיסדיר את מערך היחסים בין הצדדים, האפשרות שישולמו תשלומי איזון וכיו"ב סוגיות. לצורך כך נפגשו הצדדים עצמם ובאי כוחם מספר רב של פעמים אצל המומחים השונים ולתיק התחילו להגיע חוות דעת.
במהלך פרק זמן זה צצו ועלו כמה סוגיות משפטיות שבהן התבקשתי להכריע במסגרת החלטות ביניים נקודתיות והחלטות שכאלו ניתנו לאחר שהצדדים הגישו טיעונים קצרים.
גם שלב זה ארך פרק זמן ממושך ולצערי, לקראת סוף השלמת הכנת חוות הדעת מטעם האדריכל שמונה לבקשת הצדדים, ובהסכמת הצדדים, התברר שהתגלו חילוקי דעות מקצועיים מהותיים בין הצדדים לבין האדריכל והם ביקשו להחליף את האדריכל באדריכלית חדשה אשר הציעה להם להכין תכנית חדשה לגבי תא השטח, תוך הצגת נקודת מבט חדשה באשר לדרך האופטימלית שבה יש לטפל בהסדרת המקרקעין.
היות והמדובר היה בבקשה משותפת שהוגשה מטעם כל הצדדים, נעתרתי לה והוריתי על החלפת המומחה מטעם ביהמ"ש במומחית החדשה והצדדים למעשה החלו מחדש הליך ארוך בפניה אשר תכליתו היתה הצגת תכנית מפורטת שתוצג לרשויות התכנון הרלבנטיות וזאת לאחר קבלת אישור המינהל לגבי אותה תכנית (ואזכיר שוב כי גם המינהל הצטרף כנתבע בשלב מסוים, היות ואף הוא מחזיק בזכויות מסוימות בתא השטח הרלבנטי).
אף המהלכים בפני האדריכלית החדשה ארכו חודשים ושנים וכעת היא הגיעה לשלב הסופי בהכנת חוות דעתה (כאשר במהלך הזמן הוגשו עוד הסדרי פשרה חלקיים בין הצדדים לבין עצמם בנוגע למחלוקות שנותרו פתוחות במשך השנים ולאט הגיעו אל פתרונן). הוגשו גם מפות מסוימות לתיק אשר עליהן חתמו כל הצדדים ואשר אמורות להוות חלק מההסדר הסופי.
בשנה האחרונה התקיימו כמה ישיבות אשר אליהן הופיעו הצדדים או באי כוחם או חלקם, כאשר בכולן הודיעו הצדדים על כל שהאדריכלית עדיין שוקדת על הכנת התכניות מטעמה ומעת לעת עודכנתי באשר לבעיה נקודתית מסוימת, שבה נתקל צד זה או אחר, ומהו הצפי לפתרונה.