קפון נ' אבו ימן

החלטה

1.המשיב הגיש לביצוע כנגד המבקש שיק שבוטל שמספרו 2144 ע"ס 10,000 ₪ ז.פ. 11.11.12 החתום בחתימת המבקש לפקודת המשיב ומשוך על חשבונו של המבקש המתנהל בבנק אוצר החייל סניף מפרץ (להלן: "השיק").

2.המבקש הגיש התנגדות לביצוע השיק וטען, בין היתר, כדלקמן:

א.המבקש ואשתו היו מעוניינים ברכישת דירה בכרמיאל ולמטרה זו הם התקשרו למספר טלפון שצויין באחד הפרסומים באתר יד שניה ונענו ע"י מישהי בשם סליבי אסולין שהציגה את עצמה בפניהם כמתווכת (להלן: "המתווכת").

ב.ביום 4.11.12 המבקש ואשתו נתבקשו ע"י המתווכת להגיע לדירה הנמצאת ברח' שער הגיא 37/4 בכרמיאל לצורך התרשמות מהדירה כאשר נמסר להם ע"י המתווכת שהיא אינה מכירה את הדירה ואת בעליה, וכי נודע לה על הדירה ממתווך אחר (להלן: "הדירה").

ג.באותו ערב בשעה 18:30, המבקש ואשתו התייצבו בדירה כבקשת המתווכת, ועקרונית הדירה מצאה חן בעיניהם וביקשו מהמתווכת תחילה לבדוק את כל הפרטים המתחייבים מעסקאות כאלה ולהתייעץ עם עו"ד ולבדוק מול הבנק אם יוכלו לקבל מימון לרכישת הדירה בשיעור של 80% לפחות.

ד.המתווכת התחילה במסע שכנועים לפיהם קיימים רוכשים שונים פוטנציאלים שמעוניינים בדירה ואם המבקש ואשתו לא יגלו רצינות ולא יחתמו על זכרון דברים וישלמו מקדמה כבר באותו יום, הדירה לא תהא רלוונטית למחרת היום.

ה.המתווכת מסרה למבקש ואשתו כי היא 20 שנה בתחום ולא תהא להם בעיית מימון מהבנק והיא תעזור להם מול הבנק וליתר העניינים תהא למבקש ואשתו הזמן לבדוק וביקשה תשלום מקדמה על מנת להראות למוכרים רצינות ותו לא.

ו.בעקבות הצהרות המתווכת ובמשרדה של המתווכת היא החתימה אותם על זכרון דברים שהעתק ממנו צורף להתנגדות (להלן: "זכרון הדברים") והמבקש מסר לה את השיק.

ז.יום למחרת , המבקש בדק עם הבנק את האפשרות לקבלת מימון בשיעור 80% מערך הדירה ונמסר לו שהוא יכול לקבל לכל היותר 50% מערך הדירה ומיד פנה למתווכת והודיע לה מה תשובת הבנק וכי שאין אפשרות להמשיך בעסקה וביקשה להשיב לו את השיק ובאותו יום התקשר למבקש עו"ד גזאוי והודיע לו שנתקבלה אצלו בפקס טיוטה של הסכם מכר בין הבעלים של הדירה לבין המבקש ואשתו והמבקש ביקש מעו"ד גזאוי להשיב שהמבקש ואשתו אינם מעוניינים ברכישת הדירה, וזאת בהתאם להודעה שנמסרה למתווכת.

ח.לטענת המבקש, המוכרים התעקשו לקבל פיצוי בהתאם לזכרון הדברים, לרבות הפיצוי המוסכם וסכום השיק.

ט.המבקש טען בהתנגדות שהשיק נמסר לבטחון בלבד, וכי זכרון הדברים אינו מחייב מאחר ולא היתה למתווכת הרשאה מטעם בעלי הדירה, המוכרים לא חתמו על זכרון הדברים, זכרון הדברים אינו מהווה הסכם מחייב בין הצדדים מחמת העדר גמירות דעת ומחמת העדר מסויימות.

3.המבקש נחקר על תצהירו וחזר על טענותיו והוסיף שלא היה לו כל קשר עם בעלי הדירה וכל הקשר היה עם המתווכת וכי הוא לא רשם דבר על השיק, למעט חתימתו, ואישר כי באותו ערב שבו הוא ביקר בדירה היו נוכחים קונים פוטנציאלים נוספים.

4.ב"כ המשיב טען בסיכומיו שזכרון הדברים מחייב, וכי היתה הצעה מטעם המבקש ואשתו לבעלי הדירה וכי הם קיבלו את ההצעה וזכרון הדברים הפך להיות מחייב ויש לפעול על פיו.

לטענת ב"כ המשיב, יש לחייב את המבקש בתשלום תמורת השיק וכי תוגש תביעה נוספת כנגדו ע"ס 10% משווי הדירה שצויין בהסכם בגין פיצוי מוסכם.

דיון והכרעה:

5.על מנת להכריע בהתנגדות זו, יש להכריע קודם בתוקפו ובנפקותו של זכרון הדברים. הרי, אם יתברר שזכרון הדברים אינו מחייב, כטענת המבקש, ברור שהמבקש לא קיבל תמורה עבור השיק וכנראה שאין מקום לחייבו לשלם את תמורתו. לעומת זאת, אם יוחלט שזכרון הדברים מחייב את הצדדים, כטענת המשיב, כנראה יש מקום לחייבו לשלם תמורת השיק, בהתאם להוראת סעיף 9 לזכרון הדברים.

6.על מנת להכריע בשאלת תוקפו ונפקותו של זכרון הדברים, יש להכריע קודם בשאלות רציניות כמו גמירות דעת הצדדים להתקשר באותו זכרון דברים, כמו אם המתווכת היתה מוסמכת ורשאית למסור את השיק ואת זכרון הדברים למשיב, דברים המחייבים שמיעת עדויות וקביעת עובדות שאין מקומה בשלב זה של הדיון.

7.הכרעה בשאלת תקופו ונפקותו של זכרון הדברים יכולות להיות לה תוצאות רציניות לעניין הפיצוי המוסכם שצויין בזכרון הדברים.

8.ביהמ"ש סבור שיש לתת למבקש רשות להתגונן ולאפשר לו להוכיח את טענותיו כנגד תוקפו והשלכותיו של זכרון הדברים.