קסלר נ' לייבוביץ ואח'

פסק דין

לפניי תביעה על הסך של 8,321 ₪, אשר עניינה תאונת דרכים שהתרחשה ביום 01.12.10 בין רכב התובע, לבין רכב הנתבעת 1 המבוטח על ידי הנתבעת 2.

1.התובע טוען בכתב תביעתו כי נסע ישר בכביש דו סטרי, שעה שהנתבעת יצאה מחניית בניין, בכיוון הנגדי לנסיעתו לצורך פניה ימינה. או אז, הנתבעת סטתה מנתיבה שעה שבצעה הפניה בקשת רחבה, וסטתה לנתיב נסיעתו של התובע. כתוצאה מכך, נפגעה הדופן השמאלית של רכבו.

2.מנגד, הנתבעת טוענת כי בקשה לצאת מחנייה הממוקמת בחניון ביתה. לטענתה, התובע הגיע מעיקול בכביש ונוכח גזם שהיה מוטל על הכביש, עקף את הגזם, סטה ממסלול נסיעתו ופגע ברכבה, זאת שעה ששני גלגלי רכבה האחוריים היו עדיין בחנייה ושני הגלגלים הקדמיים על הכביש.

3.התובע תובע את הנזקים שנגרמו לו כדלקמן:

א.סך של 6,000 ₪ בגין נזק ישיר לרכב;

ב.סך של 700 ₪ בגין שכ"ט שמאי;

ג.סך של 1,046 ₪ בגין ירידת ערך;

ד.סך של 500 ₪ בגין עוגמת נפש;

ה.סך של 75 ₪ בגין ריבית והצמדה.

4.לאחר ששמעתי את הצדדים מצאתי כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו. ואנמק.

5.ראשית, מהימנה וסבירה עליי גרסתה של הנתבעת, לפיה ביום התאונה היה על הכביש גזם, ומשכך, התובע נאלץ לעקוף את הגזם וסטה לנתיב נסיעתה (פרוטוקול מיום 2.1.12 עמוד 1 שורות 23 -25).

6.שנית, גרסתו של התובע, ולפיה הנתבעת יצאה מהחנייה לצורך פניה ימינה בקשת רחבה תוך סטיה לנתיב נסיעתו, איננה סבירה בעיני. מתמונות המקום עולה כי לצורך יציאה מהחניון, אין צורך ביציאה בקשת רחבה, אלא ניתן לפנות ימינה לנתיב הנסיעה בלא צורך בסטיה לנתיב הנגדי. זאת ועוד, הנתבעת מתגוררת בבנין אשר מחנייתו יצאה, ומשכך סביר כי יצאה עם רכבה מהחניון פעמים רבות, וחזקה עליה כי היא מכירה את הכביש היטב ויודעת כי פניה בקשת רחבה עלולה לגרום להתנגשות עם כלי רכב הבאים ממול.

7.שלישית, מהימנה עלי גירסתה של הנתבעת כי טרם השלימה היציאה מהחניון, ומשכך לא יצאה בקשת רחבה מחניון ביתה, כטענת התובע. גרסתה זו של הנתבעת נתמכת בעדותה של אחותה, הגב' עירית שני המהימנה עליי, אשר היתה בעת קרות התאונה בדירת הנתבעת, וירדה למקום התאונה דקות לאחר התרחשותה. הגב' שני העידה כי (פרוטוקול מיום 2.1.12 עמוד 2 שורות 14-19) :

"מצב הרכבים אחר התאונה היה שהרכב של אחותי יצא מהחנייה, לא כולו עדיין יצא מהחנייה, היא הייתה בנתיב שלה, שני גלגלים אחוריים היו על היציאה של החנייה והרכב של התובע היה במרחק רב יותר קדימה בצד השני של הנתיב. יש שני נתיבים. הרכב של אחותי היה בנתיב שלה, עמד ועוד לא הספיק לצאת מהחנייה והרכב שלו היה הרבה יותר קדימה".

8.רביעית, מיקום רכב התובע לאחר התאונה, רחוק מרכב הנתבעת, עולה בקנה אחד עם גרסתה של הנתבעת, ולפיה התובע נסע מהר בהתחשב בתנאי הכביש (עמוד 2 לפרוטוקול בשורה 3).

9.לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

10.התובע ישלם לנתבעות הוצאות בסך של 250 ₪.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.