קנסות כנגד סרבנות גט קשה ואישור עקרוני לכך מאת נשיאת בית המשפט העליון

בפנינו תביעת גירושין של הבעל[1].

ראשית נזכיר האמור בהחלטת בית הדין מיום י"ז בכסלו תשע"ח (5.12.17):

בקשת בא כוח הבעל הוקראה.

הוטלו כבר בעבר סנקציות על האשה בגין היותה סרבנית גט ובהתאם לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) ולאור אישורו של כב' נשיא בית הדין הגדול.

הבקשה להרחבת הסנקציות ("סנקציות משמעותיות" כלשון הבקשה) תידון בדיון שייקבע.

ייקבע דיון בהקדם ולפי נסיבות היומן.

כן נציין כי בהחלטת כב' נשיא בית הדין הרבני הגדול, הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, מיום ג' בכסלו תשע"ח (21.11.17), אושרו צווי ההגבלה שהוטלו על האשה בהתאם לאמור מעלה.

נזכיר כי תיק הגירושין נפתח על ידי הבעל כבר ביום כ"ה באייר תשע"ד (25.5.14).

כיום טוען בא כוח הבעל: יש סנקציות בתוקף, היא אמרה בבית הדין הגדול שגם אם תידון הכתובה והיא לא תקבל כתובה, היא לא תיתן את הגט. היא סירבה לקבל את הגט, ערעוריה נדחו, נבקש הטלת מלא הסנקציות.

החלטות קודמות

בשלב זה נזכיר האמור בהחלטת בית הדין (פסק דין) מיום י"א בכסלו תשע"ו (23.11.15) שם נאמר בין השאר באשר לסירובה של האשה לקבל גט:

בדיון שהתקיים בבית הדין לגיטין ביום כ"ג בסיון תשע"ה (10.6.15) האשה סירבה לקבל את הגט, ובהחלטה מאותו יום נאמר כי ההליכים יימשכו בהתאם להחלטות קודמות.

אף כיום האשה מסרבת להתגרש. דורשת כתובתה, וטוענת: הבעל פתח תיק פש"ר. אני רוצה את כתובתי. הוא עובד ויש לי הוכחות. אני מוכנה שיטילו עלי סנקציות.

[...]

ובכן, בנסיבות תיק זה, בית הדין מחליט לחייב את האשה להתגרש.

ועוד נאמר שם:

נציין כי אף בית הדין הגדול לא דחה את החלטת בית הדין הנ"ל, אף שהוגש עליה ערעור מאת האשה.

ובכן, המצב כיום הוא שהאשה לא מוכנה להתגרש אף דלית מאן דפליג כי השלום לא ישוב לביתם, ואף הבעל כבר חי עם אשה אחרת והוליד ממנה ילדים. הצדדים חיו יחדיו כשש עשרה שנה, אך לא הצליחו להוליד ילדים. לאור העובדה שהבעל הוליד לאחר הפירוד מאשה אחרת, סביר להניח כי לא בגרמתו הצדדים לא הצליחו להוליד ילדים במשך חייהם המשותפים.