קנחלי נ' שיבלי ואח'

החלטה

1.בפניי בקשת הנתבע 1 (להלן: "המבקש") להורות על מחיקת התביעה שהוגשה כנגדו ע"י התובעת, הואיל והתובעת לא הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה, בהתאם להחלטתי מיום 15.03.10.

2.הבקשה הנ"ל הוגשה ביום 30.05.10. במועד זה שהיתי בחופשת לידה. אי-לכך, הונחה הבקשה על שולחני עם שובי לעבודה בתאריך 30.08.10.

3.במועד זה הוריתי לתובעת להגיש תגובה לבקשה תוך 10 ימים.

4.בתגובה טוען ב"כ התובעת, כי המציא תצהיר עדות ראשית מטעם מרשתו בדואר רשום אל מזכירות ביהמ"ש, עם העתק מקביל שנשלח אל המבקש. עוד נטען בתגובה, כי ב"כ התובעת לא קיבל את בקשת המבקש וכי נודע לו על הבקשה, רק לאחר קבלת החלטת ביהמ"ש מיום 30.08.10.

5.המבקש בתשובתו לתגובה, טוען כי התנהלותה של התובעת יש בה משום זלזול בהחלטות ביהמ"ש. עוד נטען, כי התובעת הפרה את החלטת ביהמ"ש להגשת תצהירים, שעה שהוגשו תצהירי התובעת לתיק באיחור, רק ביום 01.08.10, ללא הגשת בקשה להארכת מועד.

6.בדיון שהתקיים בפניי ביום 15.09.10 חזר המבקש על בקשתו למחיקת התביעה.

7.במעמד הדיון חזר ב"כ התובעת על טיעוניו כאמור בתגובה והוסיף, כי העיכוב בהגשת התצהירים נבע מתקלה טכנית שארעה בתיק של משרדו, וכן עתר בבקשה להאריך את המועד להגשת התצהירים עד למועד הגשתם בפועל.

8.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, לא מצאתי לנכון לנקוט בסעד דרסטי וקיצוני של מחיקת התובענה בשל האיחור בהגשת תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת.

9.לא אחת נפסק, כי :

"מטרתו של ההליך המשפטי היא לעשות צדק בין הצדדים על יסוד בירור העניינים השנויים במחלוקת ביניהם, ויש לאפשר, ככל שניתן, תיקון פגמים דיוניים המונעים בירור אמיתי של הסוגיה, כאשר הדבר אינו גורם עוול מהותי לצד השני. ראו והשוו ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ (3) 477 ; ר"ע 551/83 ברגר נ' ונטורה, פ"ד לח (1) 266 ; רע"א 1465/97 ברש נ' פרנקל (לא פורסם)".

10.ברע"א 1465/97 ברש יואב נ' פרנקל אלונה, נדון בביהמ"ש העליון עניינם של נתבעים, אשר לא הגישו כלל תצהירי עדות ראשית במועד שקבע בית המשפט. בקבלו בקשה מטעמם להארכת מועד להגשת תצהיריהם קבע בית המשפט העליון, כדלקמן:

"התנהגות המבקשים ראויה לגנאי. משחייב בית המשפט בהגשת תצהירים וקצב את המועד לכך, לא היו המבקשים רשאים לעשות דין לעצמם, להימנע מלהגיש תצהירים במועד, להגיש תחת זאת בקשה לסילוק על הסף, ולאחר חלוף המועד להגיש בקשה להארכתו. אף על פי כן נראה לי כי דין הבקשה להתקבל. מניעת הגשת תצהירים על ידי המבקשים כמוה כנעילת שערי בית המשפט בפניהם. גם אם חטאו בכללי הדין ולא התייחסו ברצינות הראויה להחלטת בית המשפט, אין מקום לצעד הדרסטי של מניעת אפשרות קיום ברור ענייני הוגן של הנושא שבמחלוקת ואין להכריע בו על סמך הראיות של צד אחד בלבד, כאשר הצד האחר עומד מוכן ומזומן להביא ראיותיו. גם מאזן הנוחות עומד לצד המבקשים כאשר הנזק שעלול להיגרם להם יהא מניעת הליך הוגן ואילו היענות לבקשתם עלולה אולי לגרום לדחיית המשפט למועד אחר וראוי שיהיה זה מועד קרוב. דחיית דיון אף שבלתי ראויה היא כשלעצמה, אינה עומדת בשום יחס לתוצאה האחרת. את אשר עיוותו המבקשים בהתנהגותם ניתן לתקן על ידי הטלת הוצאות עליהם הן לטובת המשיבה 1 והן לטובת המדינה בגלל ביטול זמנו של בית המשפט וההליכים המיותרים שנזקק להם בגלל אי מילוי אחר ההחלטה (ראה: רע"א 551/83 ברגר נ' ונטורה פ"ד לח (1) 275, 266 ; ע"א 841/81 גולדפרב נ' גולדפרב פ"ד לו (3) 253, 263 ; זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), התשנ"ה, ש' לוין עורך, 350)" (הדגשות לא במקור).

11.לאור האמור, רואה אני לנכון לחייב את התובעת בהוצאות בשל אי מילוי אחר החלטתי מיום 15.03.10 ואף שלא הגישה בקשה ולא קיבלה הסכמתי להארכת מועד להגשת תצהירים.

12.התובעת תישא בהוצאות המבקשת בסך של 500 ₪.

13.אני מאריכה לתובעת את המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה, עד למועד הגשתם בפועל (ביום 08.08.10).

14.המבקש יגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו.

15.לעיון פנימי ולמעקב ביום 01.12.10.

16.המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"א, 01 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.