קנדלי נ' ארן

החלטה

בפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף, בקשה אשר הועלתה בכתב ההגנה על ידי הנתבע.

התובע הגיש תגובתו לטענות והנתבע צירף תשובה מטעמו.

התובע והנתבע עבדו יחדיו במקום העבודה. לטענת התובע, מיום שקודם בעבודתו ומונה להיות מנהלו של הנתבע, החל הנתבע מפיץ שקרים בנוגע לתובע. התובע טוען כי הגיש תלונה בתוך מקום העבודה נגד הנתבע בשל התבטאויות קשות ואיומים מצד הנתבע.

ביום 1.5.10 הגיש הנתבע תלונה במשטרה נגד התובע, בטענה שהתובע שרט את רכבו ולמחרת הגיש תלונה נוספת בגין אותה הסיבה. התובע נבדק בפוליגרף ותיק החקירה נגדו נסגר.

כעת הגיש התובע תביעה נגד הנתבע בעילה של לשון הרע.

טענות הצדדים ביחס לכל אחת ואחת מן הסיבות בעטיין, לשיטתו של הנתבע, יש לדחות את התביעה על הסף, הן כדלקמן:

הגנה על פי החוק- הנתבע טוען כי סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע כולל הגנה מפורשת מפני תביעה עקב הגשת תלונה במשטרה.

התובע טוען כי תנאי להגנה זו, הוא שהתלונה הוגשה בתום לב. לטענתו, כאשר יוכח כי קודם להגשת התלונה, נקט המתלונן ביחס עוין, יהא בכך כדי להוכיח על היעדר תום הלב.

היעדר מסמך מהותי- הנתבע טוען כי התובע לא צירף את עדותו של מר גברי נבו, אשר היה עד לאירועי אותו ערב בו הוגשה התלונה במשטרה. הנתבע טוען כי הימנעות מהגשת מסמך מהותי, עומדת בניגוד להוראות תקנות סדר הדין האזרחי.

התובע טוען כי אין חובה לצרף לכתב התביעה את הראיות, אלא די בהרצאת העובדות המהוות בסיס לעילות התביעה, כפי שלטענתו, עשה. עם זאת, מסר התובע כי ציין את קיום המסמך בתצהיר גילוי המסמכים. התובע צירף את העדות האמורה לתגובה זו.

היעדר עילה- הנתבע טוען כי התובע לא הביא כל ראיה לכך שהנתבע הפיץ במקום העבודה את דבר הגשת התלונה במשטרה, אלא לטענתו, דווקא התובע הוא שדיבר על כך.

התובע טוען כי דחיית התביעה בשל נימוק זה מהווה צעד מרחיק לכת וקיצוני אשר בית המשפט יעשה בו שימוש רק במקרים בהם הוא סבור כי אף אם יוכיח התובע את מלוא טענותיו, לא יהיה זכאי לסעד המבוקש.

תביעה קנטרנית וטורדנית- הנתבע טוען כי כל טענות התובע מושתתות על הגשת התלונה במשטרה וזאת כאשר ידוע לתובע כי הנתבע מצוי במצב רפואי קשה.

התובע טוען כי מחיקה מטעם זה תתאפשר רק כשמטרת הגשת התביעה, כל כולה קנטור וטרדנות. כלומר, בית המשפט ישתמש בצעד זה רק כשאין עילה לתביעה.

הגנת סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע:

סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, קובע כך:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זו הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

...

(8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה; ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה."