קמן אחזקות בע''מ נ' לוי

החלטה

פתח דבר

העניין שבפני, התנגדות הנתבע לבקשה לביצועם של שטרות, אשר הוגשו לביצוע בתיק הוצאה לפועל מס' 01-58943-10-7 בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב.

אציין כי עניין זה נדון בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ, ואולם בשל פרישתה לגמלאות, הועבר העניין לטיפולי כעת. אוסיף כי לא ראיתי מניעה ליתן ההחלטה, בשים לב כי מדובר בהליך המוכרע על בסיס ראיות לכאורה, ללא קביעת ממצאים עובדתיים ומבלי שנשקלים שיקולי אמינות ומהימנות.

אוסיף, כי הצדדים ביקשו לוותר על עריכת דיון וחקירת מצהירים, כך שממילא אין יתרון כלשהו למתן החלטה ע"י כב' הרשמת אשר אישרה את ההסדר הדיוני, שכן לא נשמעו עדויות כלל.

השטרות אשר הוגשו לביצוע:

שטר 7802302 ע"ס 150,000 ₪, ז.פ. 28.6.2005.

שטר 7004846 ע"ס 150,000 ₪, ז.פ. 28.6.2005.

שטר 7005267 ע"ס 150,000 ₪ ז.פ. 28.6.2005.

ההמחאות עשויות שלושתן בידי "פייפ ליין קווי צנרת בע"מ", לפקודת ישראל מנדלסון בע"מ (אציין כי במסגרת ההליכים הוגשה תעודת שינוי שם לפיה חב' "ישראל מנדלסון הספקה טכנית והנדסית בע"מ" שינתה שמה ביום 11.4.2005 ל"קמ"ן אחזקות (קבוצת מנדלסון) בע"מ"), ועל גב שלושת השטרות חתום הנתבע כערב בערבות אישית להתחייבות עושה השטר.

טענות הצדדים

הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטרות, ובמסגרת התנגדותו הפנה הנתבע להליך משפטי אחר אשר נוהל (כאשר הזכות המתמצה בשטרות נכללה בתובענה), ת.א. 13050/05; במסגרת אותו הליך, אשר נתנהל משך כחמש שנים, לא הוגשו תצהירי עדות ראשית, וביהמ"ש השלום הורה על מחיקת התובענה, וקבע תנאים מפורשים לחידושה של התובענה, ככל שהתובענה תחודש.

טוען הנתבע, כי התובעת לא עמדה בתנאי כאמור, ובמקום להגיש תובענה מתוקנת, פנתה בדרך עוקפת והגישה בקשה לביצוע שטרות, כאשר המערכת החוזית הינה אותה מערכת חוזית, החוב אותו חוב, טענות ההגנה נותרו כשהיו, ורק עילת התובענה השתנתה (שטרית ולא חוזית).

בשל אי קיום החלטת כב' השופטת ברסלב, סבור הנתבע כי אין תוחלת להליך זה, שכן הדרך והאופן לנקיטת ההליך הותוו במפורש ובמפורט, ומדובר בפסק דין שהפך לחלוט עם חלוף הזמן – ולכן סבור הוא כי יש ליתן רשות להתגונן בפני התובענה. לגופן של טענות ההגנה, הפנה הנתבע לכתב ההגנה אשר הוגש במסגרת ההליך המשפטי הנוסף.

התובעת השיבה להתנגדות, ולגישתה דינן של טענות הנתבע להידחות באחת. התובעת סבורה כי כב' השופטת ברסלב התנתה את נקיטת ההליך הנוסף, ככל שמדובר יהיה באותה עילה בלבד (עמ' 6 לפסק הדין שורה 26), ואילו ההליכים אשר ננקטו כעת, הינם בעילה השטרית ולא בעילה החוזית, ולגישתה של התובעת, כלל אין מדובר בתובענה אלא בהליכי הוצאה לפועל.

עוד מוסיפה התובעת, כי לגישתה הטענה שקיים מעשה בית-דין אינה נכונה, שכן התובענה נמחקה ולא נדחתה, ויתר על כן, אפילו השתק עילה אין במקרה דנן, שכן אין זהות מוחלטת בין הצדדים בהליך הראשון, לצדדים לתיק ההוצאה לפועל; אין מדובר בתובענה אשר הוכרעה לגופה ; ואין זהות בין העילות;

דיון והכרעה

לאחר בחינת פרוטוקול הדיון וסיכומי טענות הצדדים, סבורני כי עיקר המחלוקת הוחמצה על ידי שני הצדדים גם יחד; הצדדים התמקדו בשאלת קיומו של מעשה בית דין או שאלת קיומו של השתק עילה כתוצאה מהחלטת כב' הש' ברסלב בהליך הקודם – ואולם לגישתי, לא זאת היא השאלה הנכונה בהקשר זה.

סבורני כי החלטתה של כב' הש' ברסלב אינה מקימה מעשה בית דין, ואף אינה מקימה השתק עילה (ובין היתר, בעיקר בשל אי ההכרעה בתובענה ובטענות לגופו של עניין – נ. זלצמן, "מעשה בית דין בהליך אזרחי", עמ' 41-42). אולם לא זאת היא השאלה שעל הפרק. החלטתה של הש' ברסלב מהווה מחסום דיוני (ולהבדיל ממחסום, "bar" מן הבחינה המהותית), הא ותו לא. והשאלה היא, האם אותו מחסום דיוני אמור לעמוד בעינו ולחסום (ולהתוות) את הדרך בניהולו של הליך זה אם לאו.

לגישתי, לא ניתן לפרש את ההחלטה, אלא ככזאת המקימה מחסום דיוני, וזאת לאור לשון סעיף 13.3 לפסק הדין: הגם שבסיפא לסעיף 12 להחלטת השופטת, ההתייחסות הינה לעילת התובענה, הרי שמדובר בנימוק אחד מני רבים, בדרך להחלטה האופרטיבית הכלולה בסעיף 13 לפסק הדין. מציינת כב' הש' ברסלב "אם תבקש התובעת להגיש תביעה חדשה בגין האירוע נשוא התובענה", משמע, לא העילה הינה המהותית בהקשר זה, אלא המחלוקת שבין הצדדים.