קמחי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

העובדות העיקריות וטענות הצדדים

ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה לאי כושר לעררים מיום 20.11.12 (להלן: "החלטת הוועדה"), אשר קבעה כי המערערת לא איבדה באופן מלא את כושרה להשתכר, אלא 65% ממנו בלבד.

החלטת הוועדה ניתנה בעקבות פסק דין שניתן בהסכמה מיום 22.8.12 בתיק ב"ל 22967-01-12, שזו לשונו:

"עניינה של המערערת יוחזר לועדה לעררים לענין אי כושר על מנת שתשקול שוב את עמדתה ותתייחס בצורה מפורטת ומנומקת לחווה"ד של ד"ר יערי שרצקי הרופא התעסוקתי מיום 10.10.10 ובפרט לאבחנתו כי אינה כשירה לעבודה כלל.

הועדה תנמק החלטתה".

לטענת המערערת, בהחלטת הוועדה נפלו פגמים כדלהלן:

הוועדה לא נתנה משקל ראוי בהחלטתה לגילה של המערערת ולהשכלתה, בהתאם להלכת מוהרה.

הוועדה התבססה על חוות דעת רופאים מומחים מבלי לתת משקל ליתר השיקולים בהתאם להלכת מוהרה. ד"ר שרצקי בחוות הדעת נתן קביעתו ברוח הלכת מוהרה ואילו הוועדה לא נתנה דעתה ליכולתה של המערערת למצוא עבודה בגילה (60).

המשיב התנגד לעמדת המערערת, מן הנימוקים העיקריים הבאים:

הוועדה מילאה אחר הנחיות פסק הדין ככתבתו וכלשונו. יש התאמה בין הנכות הרפואית בשיעור 60% לבין הנכות התפקודית בשיעור 65%.

הוועדה התייחסה באופן הראוי לחוות דעת ד"ר יערי שרצקי. החלטת הוועדה סבירה ומנומקת ואין מקום להתערב בה.

ביום 30.6.13 נערך דיון מוקדם בתיק בפני כב' הרשמת חופית גרשון-יזרעאלי. פסק הדין ניתן בהסתמך על הטענות שנרשמו והחומר בתיק.

דיון והכרעה

הלכה היא, כי כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הוועדה ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין.

ראו: דב"ע (ארצי) נ"א/ 01-29 פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160 ; עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי - המוסד לביטוח לאומי (8.1.2008).

בנסיבות העניין, לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי הוועדה מילאה כראוי אחר הנחיות פסק הדין ודין הערעור להידחות.

החלטת הוועדה נשוא הערעור מנומקת ומפורטת. הוועדה מפרטת, כי עיינה בחוות דעתו של ד"ר יערי שרצקי, רופא תעסוקתי. הוועדה מפנה לקביעות ד"ר שרצקי, לפיהן המערערת אינה מסוגלת לתקשר בסביבה רועשת ומוגבלת בישיבה ממושכת עקב קרישיות יתר ממנה היא סובלת. לאור זאת, מציינת הוועדה כי סבר ד"ר שרקצי שהמערערת אינה כשירה לעבודה פקידותית, לעבודה עם קהל ולעבודה כלל, על רקע גילה, השכלתה ומקצועה.

מאחר שהוועדה אינה מסכימה באופן מלא עם מסקנותיו של ד"ר שרצקי, היא מבססת עמדתה ומפנה לחוות דעת של מומחה אף אוזן גרון מטעם המוסד, ד"ר צינמון, לפיה המערערת מסוגלת לעבודה מלאה שאינה דורשת שמיעה או תקשורת מדוקדקת. קביעה זו תואמת, את קביעתו של ד"ר סוקולוב, מומחה נוסף בתחום. כן מפנה הוועדה לקביעת המומחה לקרישיות יתר, פרופ' ברלינר, אשר המליץ על טיפול מונע בהתייחס לטיסות ונסיעות העולות על ארבע שעות.

הוועדה אף מפנה לקביעת ועדה רפואית לעררים מיום 18.9.11, לפיה קיימת הגבלה בעבודה עם קהל ובעבודה הדורשת תקשורת מילולית ובינאישית. עם זאת, הוועדה סבורה כי המערערת כשירה לעבודה חלקית, וציינה סוגי עבודות מתאימות, כגון עבודות תיוק בארכיב.