קלשניקוב נ' טרן

פסק דין משלים

פתח דבר

התובע הועסק על ידי הנתבע החל מיום 1/6/03 ועד 30/11/09 כעובד כללי. הנתבע הינו עסק לטיפול בכלי רכב. תביעה זו הוגשה לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבע ומסיומה.

ביום 6.3.12 ניתן פסק דין חלקי בתיק דנן, ביחס למרבית עילות התביעה. בפסק הדין נפסקו לתובע הפרשים מסוימים בגין הבראה, חופשה וימי חג ונדחו תביעותיו המבוססות על צו ההרחבה בענף המוסכים, תוך שקבענו כי צו ההרחבה בענף המוסכים אינו חל על עבודתו של התובע (להלן – פסק הדין).

בפסק דין משלים זה נותר לנו לדון בתביעתו של התובע לגמול שעות נוספות ולפיצויי פיטורים, זאת לאחר שבפסק הדין הורינו לצדדים להגיש תחשיב שעות נוספות מתוקן, לפי הוראות שנקבעו בפסק הדין.

גמול שעות נוספות

בסע' 30 לפסק הדין קבענו כך:

"סיכומו של דבר – לצורך חישוב השעות הנוספות להן זכאי התובע, בחודשים בהם יש דו"חות נוכחות ממוחשבים, על התובע להגיש תחשיב מפורט, בהתאם לעקרונות שתוארו לעיל ואשר יפורטו במרוכז להלן:

א.חישוב שעות העבודה יעשה החל מהשעה 08:00 בימים א-ה, ומ-07:00 בימי ו'.

ב.יש להפחית חצי שעת הפסקה בכל יום בו עבד 6 שעות ומעלה.

ג.יש לבצע חישוב יומי של שעות העבודה הנוספות, לאחר הפחתת זמן ההפסקה (דהיינו לאחר 8.5 שעות עבודה).

ד.במידה ועבד למעלה מ-43 שעות בשבוע, לאחר הפחתת זמן ההפסקה, יש לבצע חישוב שבועי של השעות הנוספות: 125% לשעתיים ראשונות ו-150% לשעה השלישית ואילך.

ה.החישוב יעשה אך ורק ביחס לחודש 6/09 ואילך."

עוד קבענו בסע' 33 לפסק הדין:

"א.חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע בסע' 26ב, כי "בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעביד לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה...". הוראה זו תוקנה במסגרת תיקון 24 לחוק (ס"ח תשס"ח מס' 2162 מיום 6.7.08 עמ' 614 (ה"ח 179)), אשר תחולתו מיום 1.2.2009. לפיכך, החל ממועד זה ועד למועד בו קיימים דו"חות נוכחות, ובהתחשב בעובדה שממילא חישב התובע את זכאותו בתקופה זו לפי 8 שעות עבודה ביום ולא מעבר לכך, זכאי התובע לגמול שעות נוספות כפי תביעתו ועד למקסימום הקבוע בחוק.

ב.באשר למועדים שקדמו לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, הרי שמכיוון שמדובר במתכונת עבודה קבועה בקירוב, אך הוכח שלא תמיד עבד התובע בכל 6 ימי העבודה בשבוע ו/או מלוא מכסת העבודה שנקבעה לו בהודעה לעובד, הרי שניתן יהיה לפסוק לתובע לתקופה שקדמה ליום 1.2.09, בהתאם לסכום המינימאלי שתוכח זכאותו לו, בחודשים לגביהם הוצגו דו"חות נוכחות (דב"ע לז/ 2-1 תופיק חלד מחמוד – דקל מרקט שותפות, פד"ע ח' 343; עע 212/06, 209/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ – אלי אפרים, מיום 12.11.2008)."

ביום 22.3.12 הגיש התובע תחשיב שעות נוספות מטעמו ולפיו הוא זכאי לגמול שעות נוספות בסך 1,927 ₪, בגין החודשים 6/09 ועד 11/09 (לגביהם בלבד קיימים דו"חות נוכחות).

ביום 1.5.12 הגיש הנתבע תחשיב שעות נוספות מטעמו ולפיו זכאי התובע לגמול שעות נוספות בסך 1,548.7 ₪, בגין אותה תקופה.

עיון בתחשיבים שהוגשו על ידי שני הצדדים, מעלה כי התובע פעל באופן מדויק לפי הוראות פסק הדין שצוטטו לעיל ואילו הנתבע פעל באופן אחר ומכאן הפערים. ההפרש מתבטא בעיקר בהעדר תחשיב שעות נוספות עבור היום השישי בשבוע, בו עבר התובע את מכסת השעות הנוספות השבועית, אך הנתבע התעלם מכך. בנוסף, הנתבע התייחס בתחשיבו לגמול השעה הנוספת בלבד, אך התעלם ממשמעות הקביעה כי ניתן להפחית משעות העבודה חצי שעת הפסקה בלבד ולא שעת הפסקה כפי שעשה ולא הוסיף לתחשיביו את התשלום בגין אותה מחצית השעה.

מכאן, שאנו מקבלים כנכון את תחשיב התובע ביחס לחודשים 6/09 ועד 11/09.