קליין נ' סרוג'י ואח'

פסק דין

1.זוהי תביעה בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 2/12/09.

2.לטענת התובע (בתמצית), עת נסע ברחוב ליאון בלום לכוון חיפה בנתיב שמאלי מתוך שני נתיבים לאותו כוון, ראה את הנתבע מס' 1 עומד בקו עצירה לפני תמרור תן זכות קדימה כאשר שבריר שנייה לאחר מכן הנתבע מס' 1 (להלן "נהג המונית") התפרץ לכביש בכוונה לפנות שמאלה, חסם את נתיב נסיעתו וכתוצאה מכך ארעה התאונה.

3.לטענת הנתבעים (בתמצית), נהג המונית כבר חצה את שני הנתיבים לכוון הירידה והתכוון להשתלב כבר בנתיב השמאלי העולה לכוון מרכז הכרמל עת לפתע הגיע במהירות התובע, סטה לנתיב שלו ופגע במונית.

4.שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה בעזרת דגמי מכוניות וכן עדותו של עד נוסף אשר הודה כי ראה את כלי הרכב רק לאחר התרחשות התאונה. עיינתי במסמכים שהוגשו לביהמ"ש ובכלל זה דו"ח השמאי בגין הנזק לרכב התובע, הודעות שני הצדדים לחברת הביטוח, אישור הפסדים, הצעת מחיר וחשבונית מס בגין המחשב, תמונות מקום התאונה ותמונות הנזק לשני כלי הרכב המעורבים.

5.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי את כל המסמכים שנמצאים לפני, אני קובעת כי אופן התרחשות התאונה מתיישב עם גרסתו של התובע בדבר מהלך האירועים. וגרסתו זו מצאתי מספר חזקים ובכלל זה המקום בו אירעה הפגיעה כפי שניבט מהתמונות שהוצגו על ידי הנתבע (הוצג וסומן נ/1) ואושרו על ידי העד מטעמו אשר הוסיף והדגיש כי רכב המונית היה ממש על הקו בנתיב השמאלי היורד ולא בנתיב השמאלי העולה לכוון מרכז הכרמל.

יתירה מכך, אופי הפגיעות מתיישב עם תיאורו של התובע (ראה נ/3, נ/4 ו-נ/2). משהודה הנתבע מס' 1 כי הוא יצא ממקום שבו מסומן קו עצירה ותמרור תן זכות קדימה כפי שמופיע בתמונות שהוצגו וסומנו ת/1 הוא ביקש לבצע פנייה שמאלה תוך חציית שני נתיבים שומה היה עליו לנהוג במשנה זהירות ולוודא כי אין בנמצא כלי הרכב, גם אם לשיטתו רכב התובע נהג במהירות רבה, באופן שלא יגרם מפגע בתוואי הדרך אשר יגרום לנזקים ברכבו ולרכבים אחרים.

יחד עם זאת, שוכנעתי כי התובע נסע במהירות שאינה תואמת את תוואי הדרך, הדבר למד משלושה: האחד, לדעתו של התובע שברוב הגינותו הודה כי נסע במהירות של 50-60 קמ"ש במקום בו הוא יודע שיוצאים כלי רכב או עשויים לצאת כלי רכב מצד ימין, מקום המוכר לו ולאחר שראה כעדותו אותה קיבלתי את נהג המונית המבקש לצאת שמאלה. השני, עוצמת הפגיעה כפי שניכר בתמונות הרבות שהציגו בפני שני הצדדים, כמו גם העובדה כי הרכב הוכרז כאובדן להלכה והשלישי, המשולב בו, כי התובע לא הספיק לעצור את כלי רכבו, למנוע את התאונה או לכל הפחות לצמצם את הפגיעה בו.

לפיכך, אני קובעת כי אחריות לאירוע התאונה רובצת על הנתבעים מזה ויש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 15% מזה.

6.לעניין הנזק –

אובדן הפרמיה (1,879 ₪) - אין כל טענה מצד הנתבעים לעניין זה ועל כן ובשים לב לאישור המבטח - רכיב זה מאושר.

אובדן הנחה (529 ₪) - התובע לא הוכיח כי אכן בפועל נגרם לו הפסד בגין רכיב זה למרות שיש להניח שבין לבין כבר בוטח כלי רכבו מחדש.

אובדן ימי עבודה – התובע לא הוכיח את מספר ימי העבודה, שעות העבודה שהפסיד עקב התאונה ואף לא את שווי יום עבודה שלו. על התובע מוטל הנטל להוכיח את כל רכיבי תביעתו. ויוער טענותיו של התובע באשר לנזקי גוף או אובדן ימי עבודה והוצאות בגין נזקי גוף, אין עניינם במסגרת תביעה זו לנזקי רכוש בלבד. יחד עם זאת, אין תמה כי הרכב הוגדר כאובדן מוחלט והתובע נדרש לטפל בעניין זה כמו גם לרכוש רכב חלופי. לפיכך, ועל דרך האומדנה אני מעמידה רכיב זה על סך של 1,000 ₪.

מחשב (3,751 ₪) – אמנם טענת התובע כי ברכבו היה מחשב שנפגע בעת התאונה לא נסתרה על ידי הנתבע, אלא שהתובע כשל מלהציג בפני חוות דעת ערוכה כדין באשר לעלות תיקונו של המחשב או לחלופין העדר אפשרות לתקנו והן באשר לשוויו. לעניין זה אין די בציון המילים המופיעות על גבי הצעת המחיר. כך גם לא הוכח בפני גילו של המחשב ועל כן הצעת המחיר וחשבונית המס אין די בה. יחד עם זאת בשים לב לכך שכאמור הנתבע לא הכחיש כי מחשבו של התובע נפגע בעת התאונה ועל דרך האומדנה בלבד אני מאשר רכיב זה באופן חלקי העומד על סך של 1,500 ₪.

סך כל הנזק עומד על סך של 4,379 ₪ לאחר ניכוי אשם תורם סך של 3,722.15 ₪.

7.סוף דבר - אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 3,722.15 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך של 350 ₪.

הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים נתונה זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום ח' אב תש"ע, 19/07/2010 במעמד הנוכחים.