קלאי נ' בן עזרא ואח'

פסק דין

לפניי בקשת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף מפאת מעשה בית דין.

רקע:

התובעת והנתבעים הינם חברי קיבוץ נאות מרדכי הגרים בשכנות, הנתבעים 1 ו- 2 הינם בני זוג. במועד התביעה החזיקו כל אחד מהצדדים בעל חיים בביתו; התובעת החזיקה שני כלבים וחתול, הנתבעים 1-2 החזיקו בכלב וגם הנתבעת 3 החזיקה בכלב.

בתביעתה עותרת התובעת לפצותה בסך 26,445 ₪, בגין נזקים שנגרמו לה עקב תקיפות חוזרות ונשנות של כלבי הנתבעים כנגד כלביה וכנגדה. התובעת מבססת תביעתה בעיקר על שלוש תקיפות: האחת, ארעה ביום 20.6.03 בעקבותיה נגרמו לכלבה מספר פצעים אשר הצריכו טיפול במרפאה וטרינרית; השנייה, ארעה ארבעה ימים לאחר מכן, עת הותקף כלבה של התובעת על ידי כלבי הנתבעים ונגרמו לו פצעי נשיכה בבטן וכתוצאה מכך נזקק לטיפול; השלישית, אירעה ביום 23.8.04, עת הותקף כלבה של התובעת על ידי שני כלבי הנתבעים, ונגרמו לו פציעות בכל הגוף וכן שבר חמור, בעקבותיו נזקק לניתוח קיבוע וניתוח נוסף.

3.לתביעה דנן קדמה תביעה שהגישה התובעת בחודש 11/04 כנגד הנתבעים בבית משפט השלום בקרית שמונה, בפני כבוד השופטת סמסון, למתן צו מניעה וצו עשה קבועים כנגד הנתבעים בגין אותן תקיפות ממש. במסגרת תביעה זו ביקשה התובעת, כי ינקטו כל האמצעים הדרושים על מנת להרחיק כלביהם מהתובעת ובעלי החיים שלה, וכן למנוע את התקרבותם לסביבת ביתה של התובעת וחצריה (להלן: "התביעה הקודמת").

 4. במסגרת התביעה הקודמת הגיעו הצדדים להסכם פשרה, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין, ופרטיו כדלקמן:

"1. הנתבעים מתחייבים לשמור ולהשגיח על הכלבים הנמצאים ברשותם ובחזקתם בכל שעות היממה כשהם קשורים ברצועה תחת פיקוחם הצמוד, פרט להיותם בתוך איזור מוגדר, סגור ובטוח.

2.מבלי לגרוע מהאמור לעיל ולמען הסר ספק, הנתבעים מתחייבים כי בשעות המנוחה והלילה, לשמור על כלביהם בתוך הבית ולא מחוצה לו.

3.הנתבעים מתחייבים לנקוט בכל האמצעים הדרושים על מנת להבטיח כי כלביהם לא יפגעו ו/או יפריעו בכל דרך שהיא לתובעת ולבעלי החיים הנמצאים ברשותה, להשגיח עליהם תחת פיקוד צמוד ולמנוע את התקרבותם לסביבת ביתה של התובעת, חצריה וגינתה.

4.התובעת תקים גדר מסביב לביתה ואין ולא תהינה בעתיד, לנתבעים כל התנגדות לכך.

5.הנתבעים אחראים לכך כי כל מי שישמור ו/או יפקח על כלביהם מטעמם, בין באופן זמני ובין באופן קבוע, יידע את תנאי הסכם זה ויקפיד על קיומם המלא."

טענות הצדדים:

5.לטענת הנתבעים פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה בין הצדדים בתביעה הקודמת מהווה מעשה בית דין החוסם את דרכה של התובעת להגיש התביעה דנן, שכן העילה נשוא התביעה דנן זהה לעילה נשוא התביעה הקודמת. תקנה 44(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקסד"א"), קובעת, כי תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יוכל להגיש תביעה בשל חלק זה.

לחילופין, טוענים הנתבעים משלא ביקשה התובעת פיצול סעדים בתביעה הקודמת דרכה להגיש התביעה דנן בגין אותה עילה חסומה.

6.בתגובתה טענה התובעת, כי בתביעה הקודמת הסעד שהתבקש הוא צווי עשה וצווי מניעה, משמע, צו הצהרתי בשל מחדלי הנתבעים, ופסק הדין המאשר את הסכמות הצדדים עניינו בצווי המניעה, ולא בנושאים אחרים ו/או סעדים אחרים, שלא נתבקשו.