קירשון נ' קלינמן

החלטה

1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין מיום 4.4.11 של בית המשפט לתביעות קטנות.

2.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ראיתי להעתר לבקשה ולהאריך את המועד להגשת הערעור כך שיוגש תוך 20 ימים מעת המצאת ההחלטה דנא לידי המבקש.

3.פסק הדין נשוא בקשת רשות הערעור ניתן ביום 4.4.11. הבקשה דנא להארכת המועד להגשת הערעור הוגשה לבית משפט זה ביום 22.2.12 ומכאן שהבקשה לא הוגשה בתוך מניין הימים הקבוע בדין להגשת בקשה זו.

לאור האמור יש לבחון האם התקיימו התנאים למתן הארכת המועד המבוקשת, שכן בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר האזרחי נדרש 'טעם מיוחד' להארכת מועד להגשת הבקשה שהמועד לכך קבוע 'בחיקוק', וכלשון התקנה "נקבע המועד הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

4.המבקש טוען שהוא עולה חדש חסר כל, לא דובר עברית וכי הוא בעל נכות פסיכיאטרית ומשכך אינו "מסוגל לטפל בעצמו". לטענת המבקש , מיד לאחר מתן פסק הדין, הוא פנה אל הלשכה לסיוע משפטי בבקשה שיסייעו לו להגיש את בקשת רשות הערעור אך החלטת הסיוע המשפטי התמהמהה ומשכך חלף המועד להגשת בקשת רשות הערעור. עוד נטען, כי הגשת הבקשה דנא התעכבה בשל העובדה שהלשכה לסיוע משפטי פנתה לגרפולוג לשם הכנת חוות דעת אותה מבוקש להגיש כראיה חדשה בערעור.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען שהזמן שחלף למן מועד מתן פסק הדין ועד להגשת הבקשה דנא אינו סביר וכי בניגוד לנטען על ידי המבקש – הוא מדבר עברית שוטפת.

עוד מוסיף המבקש, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים שכן פסק הדין של בית המשפט קמא ניתן לאחר שמיעת הצדדים ולאחר שבית המשפט קמא קבע כי עדות המשיב (התובע שם) מהימנה. המשיב טוען שעדותו זו, שאומצה על ידי בית המשפט קמא, כללה את הטענה לפיה המבקש (הנתבע שם) חתם בנוכחותו על הסכם השכירות בעוד שחוות הדעת הגרפולוגית לא התבססה על מסמכים מקוריים ומשכך יש לדחות את הבקשה.

5.כאמור, לאחר שעיינתי בטענו הצדדים ראיתי להיעתר לבקשה וזאת הגם שאין מחלוקת שחלף פרק זמן לא מבוטל מעת מתן פסק הדין עליו מבוקש לערער ועד להגשת הבקשה דנא.

מעיון בנספחי תשובת המבקש עולה שהוא פנה אל הלשכה לסיוע משפטי ביום 6.4.11 – דהיינו, מיד לאחר מתן פסק הדין וכי בא כוחו מטעם הלשכה לסיוע משפטי מונה לייצגו רק ביום 17.11.11. בתשובת המבקש נטען שפגישה ראשונה בינו לבין בא כוחו התקיימה ביום 23.12.11 וכי בסמוך לאמצע חודש 1/12 התקבלו המסמכים הרלבנטיים לבקשה דנא שהוגשה ביום 22.2.12. מהמפורט לעיל עולה כי עיקר העיכוב בהגשת בקשת רשות הערעור נבע מהזמן הממושך שחלף למן יום פניית המבקש ללשכת הסיוע המשפטי ועד למתן החלטתה בדבר ייצוגו.

הגם שאני סבורה כי היה מקום להגיש את הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור בסמוך לאחר מינויו של בא כח המבקש, הרי שנסיבות אלה, בהן עיקר העיכוב נבע מגורמים שאינם תלויים במבקש (שפנה אל הלשכה לסיוע משפטי יומיים בלבד לאחר מתן פסק הדין), הן בבחינת 'טעם מיוחד' המצדיק את הארכת המועד להגשת הערעור ואין מקום לשלול מהמבקש את יומו בבית המשפט במקרה דנא.

לציין, כי הואיל והודעת הערעור, כמו גם חוות הדעת הגרפולוגית, לא מצויות בפני בית המשפט, אין באפשרותי לבחון עניינית את סיכויי הערעור אך מעיון בבקשה עולה כי ככל שתותר הגשת חוות הדעת והיא תאומץ על ידי ערכאת הערעור יכול ויהיה בה כדי לשנות את פסק הדין של בית המשפט קמא – אך זאת בלי לקבוע מסמרות בעניין. גם מטעם זה מצאתי כי אין לשלול מהמבקש את יומו בבית המשפט.

6.באשר לבקשת המבקש "להתיר הגשת ראיה חדשה" בערעור – בקשה זו תידון בפני המותב שישמע את בקשת רשות הערעור.

7. סיכומו של דבר, אני נעתרת לבקשה ומאריכה את המועד להגשת בקשת רשות הערעור כך שהערעור יוגש תוך 20 ימים מעת המצאת החלטה זו לידי המבקש (הפגרה באה במניין הימים).

בנסיבות, לא ראיתי לפסוק הוצאות.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ט ניסן תשע"ב, 11 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: