קיסוואני נ' חי ואח'

פסק דין

ביום 31.8.10 ארעה תאונת דרכים בכביש מעלה אדומים – ירושלים. בתאונה ניזוקה המשאית של התובעת. לטענת התובעת, התאונה נגרמה באשמתו של הנתבע 1, המבוטח אצל הנתבעת 2 . האחריות היא תוצאה מכך שהוא עקף את המשאית בצומת שבה פס הפרדה לבן. לטענת התובעת, נהג המשאית הגיע לצומת וביקש לפנות שמאלה בצומת. הוא עצר ונתן לכלי רכב הבאים מולו לעבור. כשהכביש התפנה הוא החל בפניה ואולם אז הנתבע הגיע בעקיפה במהירות גבוהה ופגע במשאית בגלגל הקידמי שמאלי.

הנתבעים טוענים כי התאונה ארעה באשמתו של נהג המשאית. לטענתם, המשאית נסעה לאיטה בנתיב הימני. הנתבע כמו כלי רכב רבים אחרים עקף את המשאית ובדיוק כשהוא היה מקביל לה סטה נהג המשאית שמאלה ופגע ברכבו.

הנהגים העידו בפני כאשר הנהג ברכב התובעת מתאר כי הנתבע הגיע במהירות רבה כשהוא שתוי. מיד לאחר התאונה הוא התקשר לאביו שהגיע למקום והוא עצמו עזב את המקום. לדבריו, הוא ביקש שלא להזמין משטרה בגלל מצבו ובגלל העדר ביטוח. אביו שהגיע למקום אישר בשמו שהוא אחראי לתאונה.

הנתבע העיד כי כשהוא עקף הוא עקף למעשה דרך המסלול המיועד למי שמתכוון לפנות שמאלה, הוא אישר שלפי החוק אין לעקוף כאשר מגיעים לצומת ואולם לדבריו המשאית נסעה כל כך לאט שנראה היה שהיא עוצרת לכן הוא עקף אותה.

באשר לנסיבות חתימת האישור של אביו לפיו הוא אחראי לתאונה העיד הנתבע כי הוא לא היה נוכח בזמן החתימה ואולם אביו אמר לו שהרגיש מאוים לכן חתם על המסמך.

אביו של הנתבע העיד כי הנתבע התקשר אליו וסיפר לו על התאונה. הוא לקח מיד מונית והגיע למקום. לדבריו במקום היו אנשים רבים הקשורים לנתבע ולפיכך הוא הרגיש מאוים ולכן חתם שבנו אחראי לתאונה. הוא אישר שבמקום היה איש מג"ב. האב לא ידע להסביר מדוע חשש מאוים כאשר איש מג"ב נמצא במקום וכן לא נתן הסבר מספק מדוע לא הגיש תלונה במשטרה על האיום שהביא אותו לחתום על המסמך המאשר את אחריות בנו לתאונה.

לאחר עיון בטענות הצדדים אני מעדיף את גרסת נהג המשאית.

ראשית, אופן המכה מלמד שרכב הנתבע היה בעקיפה פגע במשאית.

שנית, הנתבע עצמו אישר שמדובר היה בצומת ולפיכך העקיפה במקום אסורה.

דבר שלישי, לא ניתן הסבר מניח את הדעת לחתימה על האישור לפיו האחריות לתאונה נופלת על הנתבע. אין כל סיבה לקבוע שהמכתב נכתב תחת איום שכן מג"ב היה במקום. כמו"כ אם אכן היה כך היה צריך להגיש תלונה בענין.

באשר לנזקים התובעת תבעה סך של 34,132 ₪ הנובעים מהנזק הישיר בסך 21,775 ₪ שכ"ט שמאי 1,291 ₪ ובזבוז זמן והפסד הכנסה בסך 11,000 ₪ וכן הפרשי הצמדה וריבית. ואולם הסכום של הנזק הישיר כולל מע"מ אותו אין מקום לתבוע משום שהתובע יכול להתקזז בו הדברים נכונים גם לענין שכ"ט שמאי. כמו"כ לא הובאה שום ראיה לגבי ההפסדים הנטענים בסך 11,000 ₪.

לאור האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 20,000 ש"ח וכן את הוצאות האגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ט' אדר ב תשע"א, 15 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

קלדנית:כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: