קיס נ' מ.י. לשכת תביעות חיפה-משטרת ישראל

החלטה

1.לפניי בקשת שירות המבחן להורות על הפקעת צו המבחן שהוטל על המערער במסגרת פסק הדין שניתן בעפ"ת 53489-10-10.

2.המערער נידון על ידי בית המשפט השלום לתעבורה בעכו ל- 9 חודשי מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח.

המערער הגיש ערעור על חומרת העונש וביום 21.9.11 ערעורו התקבל בהתאם להמלצת שירות המבחן וענשו הועמד על 6 חודשים אותו ריצה במסגרת עבודות שירות.

בנוסף הועמד המערער בצו מבחן ובפיקוח שירות המבחן.

3.המערער ריצה את עונש המאסר במסגרת עבודות שירות, אם כי עקב אי שיתוף פעולה עם שירות המבחן, הגיש האחרון בקשה להפקיע את צו המבחן.

4.בבקשת שירות המבחן קיימתי מספר דיונים, כאשר במהלך הדיונים נתבקש שירות המבחן להגיש תסקיר עדכני, זאת משום שהמערער נתן הסברים ונימוקים לאי שיתוף הפעולה עם שירות המבחן בעובדה כי עבר להתגורר באזור הדרום ולמרות שהודיע לשירות המבחן על כך, התקשורת עם שירות המבחן לא הייתה טובה ולכן, הוגשה הבקשה דנן.

5.שירות המבחן הגיש תסקיר ראשוני וביקש דחייה נוספת שניתנה לו. בשלב מסוים, הוגשה הודעה של שירות המבחן ממנה עלה כי הוא חוזר בו מהבקשה להפקיע את צו המבחן ומבקש לקבוע כי תוקפו של צו המבחן הסתיים, זאת בהתחשב בפרק הזמן שחלף מאז העמדת המערער במבחן, ובהתחשב בעובדה כי המערער מצוי כעת בטיפול רפואי שיש בו, ככל הנראה, לתת מענה טיפולי להתנהלותו של המערער.

6.באת כוח המשיבה סבורה כי יש להפקיע את צו המבחן ולהטיל על המערער עונש מאסר נוסף, הואיל והוא הפר את צו המבחן. לדעת המשיבה, אין זה מעלה או מוריד ששירות המבחן ביקש לחזור בו מהבקשה להפקעת צו המבחן.

המשיבה סבורה כי הסמכות להפקיע את צו המבחן נתונה לבית המשפט, בין אם שירות המבחן ביקש זאת ובין אם לאו, ובלבד שהמערער הפר את צו המבחן ולא שיתף פעולה עם שירות המבחן, עובדה שהתממשה בהתאם לבקשת שירות המבחן ולנטען בה.

7.כעת נעבור לשלב ההכרעה.

המסגרת הנורמטיבית לדיוננו מצויה בסעיפים 20 ו- 21 לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: "פקודת המבחן").

סעיף 20 לפקודת המבחן, שעניינו דין הנבחן שלא ציית לצו, קובע כדלקמן:

"הוכח להנחת דעתו של בית המשפט שנתן את צו המבחן, שהנבחן לא מילא אחרי הוראה מהוראותיו של צו המבחן, רשאי בית המשפט, בהתחשב, בין היתר, בתקופה שחלפה מיום העמדתו של הנידון במבחן, בדרך שבה עמד במבחן באותה תקופה ובנסיבות אי מילוי הוראות צו המבחן לעשות אחד מאלה:

(1)להזהיר את הנבחן בלי לפגוע בהמשך תקפו של צו המבחן;

(2)להטיל על הנבחן קנס בלי לפגוע בהמשך תקפו של צו המבחן, ואם לאחר מכן יבוא בית משפט להטיל עונש על הנבחן לפי סעיפים 16 או 17 או סעיף זה, יובא הקנס האמור בחשבון בקביעת אותו עונש;

(3)אם ניתן צו המבחן בלא הרשעה על העבירה שבגללה ניתן – להרשיע את הנבחן ולהטיל עליו עונש, ואם ניתן צו המבחן לאחר הרשעה לפי סעיף 1(1)(א) – להטיל על הנבחן עונש על העבירה המקורית במקום צו המבחן, הכל כפי שבית המשפט היה רשאי להטיל על הנבחן אילו זה עתה הורשע בפניו על אותה עבירה;

(4)אם ניתן צו המבחן לאחר הרשעה לפי סעיף 1(1)(ב) – להטיל עליו עונש נוסף על העבירה המקורית במקום צו המבחן, בהתחשב בכל עונש אחר שהוטל עליו על העבירה המקורית". (הדגשה שלי – כ.ס. ).

אומנם, בסעיף 20 לפקודת המבחן אין הוראה בעניין ביטולו של הצו או פקיעתו, אך סעיף 21 לפקודה קובע, שצו המבחן יפקע אם הנידון נענש על העבירה שבגללה ניתן הצו.

ראוי לציין כי בטרם תוקן סעיף 20 לפקודת המבחן, באופן שהוסף לו סעיף 20 (4), חלה ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון ושלפיה, אין מקום להטיל עונש במקום צו מבחן שהופקע, שעה שגזר הדין המקורי כלל מרכיב עונשי נוסף (ראו ע"פ 767/77 שירות המבחן למבוגרים נ' בוחבוט, פ"ד לג(3) 425) וע"פ 599/81 מ"י נ' קייזרמן, פ"ד לז(4) 561).