קידר ואח' נ' גרינברג ואח'

לפניי תביעתם של התובעים לתשלום דמי תיווך בסך של 44,460 ש“ח אשר מגיעים להם לשיטתם בקשר עם עסקה שבה מכרו הנתבעים, באמצעות הנתבע 1, נכס מקרקעין ברח‘ ראומה 1, באר שבע ביום 01.03.2016.

דין התובענה להידחות וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

מכוח סמכותי ע"פ דין אני מורה על תיקון טעות סופר בעמ' 11, שורה 17 לפרוטוקול כך שבמקום "החלטתי" יש לרשום "החתמתי".

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה

1. אין בין הצדדים מחלוקת ביחס לעובדה המרכזית בתיק: בין הצדדים לא נערך ולא נחתם הסכם תיווך בכתב.
2. התובעים הם מתווכים בעיסוקם ובעלי סוכנות תיווך בנדל“ן.
3. הנתבעים הם הבעלים של נכס מקרקעין המצוי ברח‘ ראומה 1, באר שבע (להלן: ”הנכס“).
4. ביום 01.03.2016, בסיועם של התובעים, מכרו הנתבעים את הנכס לרוכשת, החברה לפיתוח תשתיות תעסוקה בנגב בע“מ (להלן: ”הרוכשת“). אין מחלוקת כי הנתבע 1 הוא שפעל בעסקת המכר בשמו ובשם הנתבעת 2.
5. בכתב התביעה טענו התובעים כי במהלך חודש דצמבר 2015 פנה אליהם הנתבע 1 והציע למכור את הנכס לצד שלישי ואמר להם כי בתמורה לסך של 1.6 מלש“ח ימכור את הנכס. התובעים טענו כי פנו למשקיעים ובסופו של יום מצאו קונה, היא הרוכשת, שהסכימה לרכוש את הנכס במחיר המבוקש אלא שכאשר הודיעו התובעים לנתבע 1 כי מצאו קונה במחיר המבוקש ביקש הנתבע 1 להשיג עבורו מחיר גבוה יותר. התובעים המשיכו במאמציהם במשך חודשיים נוספים עד שבסופו של יום נקבע מחיר העסקה המוסכם לסך של 1.9 מלש“ח.
6. התובעים טענו עוד כי יום לפני מועד החתימה על הסכם המכר ביקש הנתבע 1 להעלות את מחיר העסקה ב- 100,000 ש“ח נוספים אך בסופו של יום חזר בו מדרישתו זו וההסכם נחתם ביום 01.03.2016.
7. התובעים טענו כי פנו לנתבע 1 בבקשה לקבל את דמי התיווך והוא ביקש כי התובעת 2 תגיע למשרדו ”לסגירת הנושא“. התובעת 2 אכן הגיע למשרדו של הנתבע 1 ושם הציע לה הנתבע 1, בחוצפתו כטענת התובעים, דמי תיווך בשיעור של 1% בטענה כי הוא לא חתם על מסמך המחייב תשלום דמי תיווך. התובעים סירבו להצעה ועמדו של תשלום דמי התיווך המגיעים להם לשיטתם בשיעור של 2% ממחיר העסקה.
8. התובעים טענו כי בנסיבות של מקרה זה גוברות חובת תום הלב וזעקת ההגינות על חובת הכתב הקבועה בחוק המתווכים במקרקעין, תשנ“ו - 1986 (להלן: ”החוק“) וטענו עוד כי התקיימו התנאים הקבועים בחוק והמזכים אותם בקבלת דמי תיווך (ס‘ 26 לכתב התביעה). התובעים טענו כי בקשתו של הנתבע 1 להעלות את מחיר העסקה מהסך המקורי של 1.6 מלש“ח מעידה כי הוא ביקש לשכור את שירותיהם של התובעים כמתווכים.
9. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי התובע 1 הוא שפנה לנתבע 1 בהצעה למכור את הנכס והנתבע 1 הסכים ”ובלבד שלא ישלם דמי תיווך כלל והתובע הסכים לכך“. הנתבעים טענו כי ”הייתה הסכמה בע“פ בין הצדדים שלא ישולם כל סכום בגין דמי תיווך“. עוד טענו הנתבעים כי התובעים היו להוטים לבצע את עסקה שכן הם רצו לקבל דמי תיווך מהרוכשת וכי התובעים נהנו מהסכמתו של הנתבע 1 למכור את הנכס שכם הדבר הוביל כך כי התובעים קיבלו דמי תיווך מהרוכשת.
10. הנתבעים טענו כי לא הטילו על התובעים ”כל עבודה כזו או אחרת“. הנתבעים לא הכחישו כי לאחר שנחתם ההסכם פנו התובעים לנתבע 1 בדרישה לתשלום דמי תיווך וציינו כי התובעים דרשו דמי תיווך בשיעור של 3% ממחיר העסקה. באשר לשינוי בסכום המבוקש עבור הנכס טענה הנתבעים כי לאחר שהתברר לנתבע 1 כי ישנה עלות כספית נכבדת בביצוע העסקה הוא אכן דרש מחיר גבוה יותר עבור הנכס.

הנתבעים לא הכחישו כי ”התובעים היו מעורבים בקיום העסקה“ (ס‘ 20 לכתב ההגנה) ודומני כי בכך כיוונו לעניין היותם של התובעים גורם היעיל בהתקשרות בהסכם וראו לעניין זה גם עדותו של הנתבע 1 ולפיה "וגם מבחינתי ברור שלא הייתה עסקה לולא התובעים". הנתבעים לא הכחישו כי הציעו לתובעת 2 תשלום בשיעור של 1% ממחיר העסקה אך טענו כי הדבר היה לפנים משורת הדין מבלי שיש חובה לשלם את הסכום האמור (ס‘ 19 לכתב ההגנה).

11. בדיון שנקבע לשמיעת הראיות נשמעה עדותם של התובעים, של עו“ד חסון-ועקנין מטעמם ושל הנתבע 1. מאחר והעד מטעם הנתבעים, עו“ד נחמן דברת, לא יכול היה להתייצב לדיון שנקבע הוסכם כי עדותו תישמע בדיון נפרד וכך היה.
12. לאחר שתמה שמיעת העדויות ולבקשת ב“כ הצדדים נקבע מועד להגשת סיכומים בכתב. לאחר שהוגשו הסיכומים ובעקבות פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי הנכבד לאחרונה זומנו הצדדים לישיבת שנועדה למצוא פתרון מוסכם למחלוקת או לחלופין להשלמת טיעונים בעל פה. הניסיון להביא את הצדדים להסכמות, בין היתר בהתחשב בכך כי הנתבע 1 הציע בעבר לשלם סך של 20,000 ש“ח, שאותו הוא הגדיר כדמי תיווך כאמור בס‘ 12 לתצהירו הראשון, במסגרת אותו רצון טוב שלו ולפנים משורת הדין, כטענתו, לא צלח. הצדדים השלימו את טיעוניהם בעל פה והדיון שהיה סוער, לטעמי שלא לצורך, תם.
13. אין כאמור מחלוקת בין הצדדים ביחס להיותם של התובעים מתווכים בעלי רישיון כדין וביחס להיותם של התובעים הגורם היעיל בהתקשרות בין הנתבעים לבין הרוכשת. המחלוקת הינה האם אכן הוסכם בין הצדדים באופן מפורש או משתמע על תשלום דמי תיווך או להבדיל על אי תשלום דמי תיווך והאם, לנוכח העובדה כי לא נחתם הסכם תיווך, זכאים התובעים לדמי תיווך בגין העסקה.