קיבוץ גזר נ' טרגנו

משיבים קיבוץ גזר

החלטה

ביום 16.12.10 ניתן כנגד המבקש פסק דין לפינוי מהדירה בקיבוץ גזר. ביום 16.12.10 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין, אשר נדחתה ביום 11.1.11. ביום 13.3.12 הגיש הבקשה נוספת לביטול פסק הדין.

תביעת הפינוי ופסק הדין:

1.ביום 11.7.10 הגיש המשיב כנגד המבקש תביעה לפינוי מושכר בהתאם להוראות פרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, ה'תשמ"ד-1984. פקיד מטעם המשיב ביקר בבית המבקש על מנת לבצע לו מסירה של כתב התביעה וההזמנה לדין. מאחר והמבקש לא היה בביתו, הודבקו מסמכים אלו על דלת ביתו של המבקש ביום 29.7.10. בישיבת יום 20.9.11 דחיתי את מועד הדיון ליום 26.10.10 מאחר וטרם חלף המועד להגשת כתב ההגנה. לאחר מכן נדחה מועד הדיון ליום 16.12.10.

2.ההזמנה לדין לישיבת יום 16.12.10 נשלחה למבקש, אך המבקש לא טרח לגשת לבית הדואר לקחתה. על כן ביקר פקיד המסירה בביתו של המבקש 3 פעמים, ולאחר שבפעם השלישית לא מצא את המבקש בביתו, הדביק את ההזמנה לדין על דלת ביתו של המבקש ביום24.11.10.

3.המבקש לא התייצב לדיון ביום 16.12.10, והמשיב ביקש ליתן פסק דין לפינוי כנגד המבקש. מכיוון שהמבקש לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון, ניתן כנגדו פסק דין לפינוי.

4.פסק הדין נשלח למבקש בדואר רשום, והמבקש קיבל את פסק הדין פעמיים, האחת ביום 25.12.10 והשנייה ביום 4.1.11. המבקש חתם על אישורי המסירה על קבלת העותקים מפסק הדין.

הבקשה הראשונה לביטול פסק הדין:

5.ביום 26.12.10 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין. המבקש נימק את בקשתו בכך שהוא סובל מקשיים כלכליים ואין לו מקום מגורים אחר, ולכן הוא מבקש לדון בעניינו מחדש. לאחר קבלת תגובת המשיב דחיתי ביום 11.1.11 את בקשת המבקש, מהנימוק שלא צורף אליה תצהיר ומהנימוק שבבקשה לא היה כל נימוק הגנה.

הבקשה הנוכחית לביטול פסק הדין:

6.המשיב החל לנקוט בהליכי הוצל"פ כנגד המבקש, ורק לאחר שהמבקש קיבל הודעת פינוי פנה ללשכה לסיוע משפטי לקבלת סיוע משפטי. בבקשה לא מפרט המבקש את המועד המדוייק בו פנה ללשכה לסיוע משפטי לקבלת הסיוע המשפטי. בבקשתו מודה המבקש כי קיבל את כתב התביעה וההזמנה לדין ואת הזימונים למועדי הדיון השונים בתיק זה. לטענתו לא ידע שעליו להגיש כתב הגנה. המבקש מודה שחתם על חוזה השכירות שצורף לכתב התביעה, אך טוען שמאחר שזמן רב לא שילם דמי שכירות סבור היה שהמשיב ויתר על דמי השכירות, ולכן הוא בר-רשות בדירה שבקיבוץ.

7.המשיב הגיש תגובה לבקשה. בתגובה כתב המשיב כי מטרת המבקש בבקשה היא לדחות ככל שניתן את פינויו מהמושכר. עקב מצבו הכלכלי של המבקש ניסה המשיב לערב את גורמי הרווחה ברשות המקומית, אך בכל מקרה לא ויתר על דמי השכירות. למבקש אין כל הגנה כנגד התביעה, אין לו טעם מיוחד להארכת המועד, ולכן יש לדחות בקשתו.

דיון ומסקנות:

8.בהתאם לפסיקה ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד יכול להינתן או מטעמי הצדק או מטעמי בית המשפט. הביטול מטעמי הצדק ניתן כאשר לא בוצעה מסירה כדין. במקרה שלפנינו מודה המבקש כי קיבל את כתב התביעה וההזמנה לדין ואת הזימונים לדיונים, אם כי לא ידע שצריך להגיש כתב הגנה. על כן יש להכריע בבקשה בהתאם למסלול של טעמי בית המשפט.

9.המבקש טוען שלא ידע שעליו להגיש כתב הגנה. את טענה זו יש לדחות. המבקש יודע לקרוא ולכתוב עברית, ובהזמנה לדין היה כתוב במפורש שעליו להגיש כתב הגנה. לאחר שקיבל המבקש את פסק הדין, ידע להגיש בקשה לביטול פסק הדין. משמע מכך שכאשר רוצה המבקש לפעול להגנתו, יודע הוא לעשות זאת היטב.

10.המבקש טוען כי לאור העובדה שלא שילם דמי שכירות או דמי הרשאה תמורת מגוריו בדירה בקיבוץ, הקיבוץ ויתר על דמי השכירות וממילא הפך המבקש להיות בר-רשות בקיבוץ. גם אם אקבל את טענת המבקש, ואינני מכריע בטענה זו, טענתו שהוא בר-רשות ללא תמורה, שמטבעה היא רשות הדירה. כמו שהרשות יכולה להינתן, כך היא יכולה להתבטל. הגשת התביעה לבית המשפט מהווה הודעה על ביטול הרשות. עם ביטול הרשות, אין למבקש כל בסיס לטענת בר-הרשות.

11.טוען המבקש כי אין לו מקום מגורים אחר. גם אם נכונה טענת המבקש, מדוע המשיב הוא זה שצריך לממן את המבקש ללא תמורה? המשיב אינו חייב לספק למבקש מגורים בחינם.

12.טוען המבקש כי הוא צריך זמן על מנת לחפש מגורים אחד. מאז מתן פסק הדין ועד למתן ההחלטה עברו כשנה ו-5 חודשים, שהוא זמן רב על מנת לחפש מגורים אחר.

13. מאחר ולמעשה אין למבקש כל הגנה כנגד תביעת המשיב ואין לו טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: