קזז נ' מוריוסף

פסק דין

תביעה כספית, על סך 265,810 ₪, בגין אי תשלום שכר טרחת עו"ד.

א. תמצית טענות התביעה

1. הנתבע פנה אל התובעת, המנוסה בחוקי פלת"ד, כדי שתייצגו בתביעה משפטית בגין תאונת דרכים אשר ארעה לו ביום 20.2.03 ובה נגרמו לו נזקי גוף [להלן – "תאונת הדרכים/התביעה"]. עובר לכך, יוצג הנתבע על ידי שני עורכי דין, ובטרם פנה לתובעת לייצגו, ניתנה בעניינו הצעת בית המשפט לסיום התיק, בסך 199,214 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד ואגרות.

בעת הפסקת הייצוג המשפטי של התובעת, עמדה הצעת בית המשפט על סך של 1,500,000 ₪, לפני ניכויי מל"ל, ולאחר תשלומים תכופים + שכ"ט והוצאות.

הנתבע פנה אל התובעת ביום 6.2.06 וביום 7.2.06 חתם על הסכם שכר טרחה [להלן – "ההסכם"], בו התחייב לשלם לתובעת שכר טרחה על פי דין וכאמור בתקנות; 13% מהסכום הכולל במקרה של פס"ד או 11% מהסכום הכולל במקרה של פשרה לפני פס"ד.

הנתבע קרא את ההסכם טרם חתם עליו וביקש שייערכו בו שינויים, אך לא שילם לה דבר על חשבון שכר טרחתה בגין התביעה, על אף שתביעתו הסתיימה בפסק דין ונפסקו לו סכומים נכבדים, כולל שכ"ט עו"ד בשיעור 13%.

2. בחקירתה העידה התובעת, כי בהתאם לס' 16 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "פלת"ד"), ניתן לגבות שכר טרחה בתביעות מסוג זה בשני אופנים. שכר טרחה קבוע באחוזים ומותנה בתוצאות ועד לתעריף המקסימאלי שהינו 8% בצירוף מע"מ לפני הגשת תביעה או 13% בצירוף מע"מ לאחר הליכים משפטיים בפסק דין.

התובעת נוהגת לגבות שכר טרחה בהתאם לאחוזים והסכם שכר הטרחה נשוא תביעה זו קבע, כי שכר טרחתה יהיה 13% פלוס מע"מ, בהתאם לתעריף המקסימאלי. הנתבע פנה אליה כדי שתטפל בעניינו ב"דקלה" ובגין טיפול זה הוסכם כי ישלם לה 20% פלוס מע"מ.

לטענת התובעת, ס' 11 להסכם שכר טרחה מדבר על מקרה שבו הלקוח הפסיק את הייצוג והחוק קובע, כי שכר הטרחה ישולם בהתאם לתוצאות ההליך. הליך זה הסתיים בפסק דין, והחוק קובע, כי במקרה כזה שכר הטרחה יהיה 13%.

לטענתה, סעיף 8 להסכם שכ"ט קובע, כי במקרה שהופסק הטיפול לאחר הגשת התביעה, תצהירים, חוות דעת מומחה או ישיבה ראשונה, הכל לפי המוקדם, ישולם מלוא שכה"ט המוסכם ובתביעה דנן הטיפול שלה הופסק לקראת סוף ההליך ולאחר 4 שנים ופסק הדין ניתן 6 חודשים לאחר שהופסק הטיפול.

לדבריה, נוסח ההסכם הינו סטנדרטי ולגבי תאונות דרכים מצוין בו "שכר טרחה על פי דין".

התובעת הסבירה, כי כאשר היא מייצגת את הלקוח עד לסיום התביעה, במקרה של פשרה שסורבה על ידי הלקוח, שכר הטרחה לא יפחת מהסכום שהיה מקבל על פי הסכם זה. דהיינו, ככל שסרב הלקוח להצעת פשרה ופסק הדין קבע סכום גבוה מההצעה, ישולם שכר הטרחה לפי סכום פסק הדין, והכל על פי תוצאת ההליך.

3. התובעת העידה, כי אילו הייתה מייצגת את הנתבע עד לסיום ההליך, ובית המשפט היה פוסק סכום נמוך מהפשרה, כפי שהיה בפועל, הייתה גובה ממנו שכר טרחתה לפי הסכום שנפסק בפסק הדין, דהיינו הסכום הנמוך, אך כיוון שהלקוח הוא שהפסיק את הייצוג, היא דורשת עתה שכר טרחה לפי הסכום הגבוה. זאת, כיוון שהינה בטוחה שאילו הייתה ממשיכה את הייצוג היה נפסק לנתבע סכום גבוה יותר.

לדברי התובעת, הטיפול בעניינו של הנתבע הצריך עבודה רבה ומורכבת, למידת חומר רפואי ומשפטי בהיקף רב, הגשת בקשות, הודעות ותגובות לבית המשפט, לרבות בקשה לתשלום תכוף, בקשה למינוי מומחים, העברת הדיון מבימ"ש השלום ברמלה לביהמ"ש המחוזי בפתח תקווה, הגשת תחשיבי נזק, תצהירים, דיוני הוכחות, הכנת הנתבע ועדיו לדיון ההוכחות, הכנת חקירות נגדיות, חקירת המומחים הרפואיים, כאשר הכל נעשה במקצועיות, נאמנות ומסירות. לטענתה, לטיפול בעניינו של הנתבע הקדישה ימים רבים ושעות רבות, ועמלה רבות בתכנון האסטרטגיה המשפטית הנדרשת בעניינו.

4. טוענת התובעת, כי השתתפה בשלוש ישיבות בבית המשפט. בישיבה אחת הציע בית המשפט לסיים את התיק בפשרה בסך 1.500,000₪, לפני מל"ל ואחרי תשלומים תכופים, בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות. בישיבה שנייה הציע בית המשפט לסיים את התיק בסך 1,320,000 ₪ בניכוי תשלומים תכופים ומל"ל ובישיבה שלישית הציע בית המשפט שוב הסדר זהה לראשון.