קושניר נ' עירית רעננה ואח'

החלטה

1המבקש הגיש ביום 18.9.11 תובענה למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא לא שכר מעולם ולא החזיק מעולם מושכר כלשהו בשטח השיפוט העירוני של המשיבה מס' 1.

2.המשיבה מס' 1 הגישה תגובתה לבקשה ביום 24.10.11.

3.ביום 7.2.12 הגיש המבקש בקשה למחיקת התובענה. בהתאם לפסק דיני מיום 7.2.12 נמחקה התובענה והמשיבות נתבקשו ליתן עמדתן באשר לפסיקת הוצאות בתיק.

4.המשיבה מס' 1 בתגובתה מיום 14.2.12 התנגדה למחיקת התובענה בלא פסיקת צו להוצאות. המשיבה מס' 2 בתגובתה מיום 26.2.12 אף היא עותרת לפסיקת הוצאות. לדבריה, לא ברור מה הטעם שהביא את המבקש למחיקת תובענתו ונראה, כי המבקש פשוט חזר בו מן הבקשה בהבינו כי מועד הדיון מתקרב. לשיטתה, כל ההליך היה מיותר וזאת בשים לב אף לנספחים שצורפו לתגובה.

5.פסיקת הוצאות משפט מסורה לשיקול דעתה הרחב מאד של הערכאה הדיונית, הרואה לנגד עיניה את מכלול נסיבות הסכסוך, את התנהלות בעלי הדין לאורך המשפט ויתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות (ר' ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391; א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" מה' 10, 2009, 745).

6.לגבי חזרה מן ההליך המשפטי ביוזמת התובע עצמו, נפסק בע"א 3088/06 אליעזר ניר נ' יאיר רבינוביץ – יו"ר הרשות לבקרה תקציבית ואח' (24.1.08) כדלקמן:

"...בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב יזדקק לשירותים משפטיים ויישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו, כפועל יוצא מכך חייב בעל דין להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו. אמנם, לא בכל מקום בו חוזר בו בעל דין מן ההליך יביא הדבר בהכרח לחיובו בהוצאות בעל דין שכנגד. כך למשל, כאשר בעל דין חוזר בו מעתירה לבג"ץ לאחר שזכה בסעד המבוקש על ידו, שאלת החיוב בהוצאות נקבעת תוך בחינת הצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה והסעד שקיבל העותר בפועל (ראו, בג"ץ 7944/04 לוכסנבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 5.1.2005); בג"ץ 703/89 ענת מכבסת קיטור בע"מ נ' משרד הבריאות (לא פורסם, 12.7.1990)). אך כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר, עם זאת, בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך (ראו, בש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ ([פורסם בנבו], 13.2.2007); ע"א 11788/05 סגל נ' בן ארצי ([פורסם בנבו], 8.11.2006)."

7.בנסיבות הענין ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, לא מצאתי לפטור את המבקש מתשלום הוצאות. בשים לב לעובדה כי המשיבה מס' 1 הגישה תגובה לתובענה ובהינתן האמור, הנני מחייב המבקש לשלם בגין שכ"ט עו"ד למשיבה מס' 1 סך של 2,000 ש"ח ולמשיב מס' 2 סך של 1,000 ש"ח עד ליום 1.5.12.

8.המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים בהקדם.

ניתנה היום, ד' ניסן תשע"ב, 27 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: