קורץ ואח' נ' מפעלי תחנות בעמ

החלטה

התובעים הגישו תביעה זו בבקשה למתן "צו עשה" כדלקמן:

להורות לנתבעת למסור את החזקה בנכס לידי התובעים ...

להימנע מלעשות כל דיספוזיציה בנכס ...

להורות על ביטול כל עסקה, אם נעשתה בנכס עם צד ג' ...

התובעים מציינים בתביעה כי הם בעלי זכות מוגנת על פי חוק הגנת הדייר (נוסח משולב) התשל"ב – 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר"), בחנות מספר 34 בתחנה המרכזית בבאר שבע (להלן: "החנות"). הנתבעת החלה בביצוע שיפוצים בתחנה המרכזית ורכשה את הזכויות של כל הדיירים האחרים זולת התובעים. התנהל משא ומתן בין הצדדים אשר לא הגיע לכדי הסכמה. ביום 4.3.13, פלשה הנתבעת לחנות והרסה את קירותיה ואת תכולתה. התובעים מציינים כי ביום 20.1.13, נקטה הנתבעת בהליכי הוצל"פ לפינוי החנות על יסוד פסק דין שנתקבל בתל אביב, ונקבע כי הפינוי יעוכב אם יפקידו 20,000 ₪. הוגשה לראש הוצל"פ גם בקשה בטענת "פרעתי", אשר טרם הוכרעה.

הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת מעשה בית דין.
הנתבעת טוענת בבקשתה כי הוגשה כנגד התובעים תביעת לפינוי החנות, במסגרת ת"א 30589-08-10. ביום 29.3.11 קיבל הסדר הפשרה תוקף של פסק דין (להלן: "פסק הדין"). במסגרת הסדר הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, הודו התובעים בחוב של 76,158 ₪, וכן הוסכם כי יינתן כנגדם פסק דין המחייב אותם לפנות את החנות. עוד הוסכם כי אם ישלמו התובעים סך של 39,343 ₪, במועדים שהוסכמו בין הצדדים, לא ימומש פסק הדין.
הנתבעת טוענת, כי על פי פסק הדין של בית הדין לשכירות בתיק 104/05 מיום 16.5.07, הוסרה הגנת החוק מדמי השכירות, ונקבע כי התובעים ישלמו דמי שכירות חופשיים עבור המושכר.
הנתבעת טוענת כי לאחר שהתובעים לא עמדו בתשלומים שנקבעו בהסדר הפשרה, הוגשה בקשה למימוש פינוי החנות ללשכת ההוצאה לפועל, שתי בקשות לעיכוב ביצוע נדחו על ידי ראש ההוצאה לפועל, ולכן מדובר למעשה בתביעה המבקשת לבטל פסק דין שנתן תוקף להסכמת הצדדים והחלטות של ראש ההוצאה לפועל לגבי מימוש פסק הדין.

התובעים מתנגדים לבקשה לדחייה על הסף.
ראשית, נטען כי לא צורף תצהיר לבקשה. אין יסוד לטענה זו, לאחר שהוגש תצהירו של מר אמיר כהן, סמנכ"ל שיווק ונכסים של חברת אם של הנתבעת.
התובעים טוענים עוד, כי אין מדובר בעניינים שהוכרעו במסגרת הסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בת"א 30589-08-10. לטענת התובעים, יש להם זכות קניינית בנכס אשר מוחזק בדמי מפתח על פי חוק הגנת הדייר וזאת ללא קשר לפסק הדין.
התובעים טוענים עוד כי מדובר בניצול לרע של הליכי הוצאה לפועל, למרות שעמדו בביצוע התשלומים שנקבעו בפסק הדין.
התובעים טוענים כי דחיית תובענה על הסף נעשית רק במקרים חריגים בהם מוכח כי אין כל בסיס עובדתי או משפטי לעילת התובענה.

הנתבעת בתשובתה, טוענת כי למעשה מדובר בניסיון עקיף לתקוף את פסק הדין שנתן תוקף להסדר בין הצדדים, ואת החלטות ראש ההוצאה לפועל בעניין עיכוב ביצוע הפינוי. הנתבעת מציינת, כי בינתיים דחתה ראש ההוצאה לפועל את טענת "פרעתי" שטענו התובעים כנגד מימוש פינוי החנות, ומדובר למעשה בניסיון לבטל פסק דין חלוט והחלטות שניתנו כדין של ראש ההוצאה לפועל.
הנתבעת מצרפת את החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 13.6.13, בו דנה בכל טענות התובעים אחת לאחת, ודחתה את טענת "פרעתי" של התובעים.

בעקבות האמור בתגובה, ובעיקר נוכח העובדה שבינתיים נתקבלה הכרעה שיפוטית בעניין טענת "פרעתי" הנמצאת במוקד הסכסוך בין הצדדים, הורה בית המשפט כי התובעים יגישו תגובה עד ליום 11.7.13, בה יציינו אם לנוכח הכרעת ראש ההוצאה לפועל בעניין טענת "פרעתי", האם אין בכוונתם להגיש ערעור כנגד ההחלטה תוך מחיקת תביעה זו בהסכמה.

התובעים בתגובתם מתעלמים מהחלטת בית המשפט וחוזרים על הטענה כי אין קשר בין פינוי החנות לבין תובענה המבוססת על זכות קניינית בחנות. התובעים מתעלמים מהטענה כי בית הדין לשכירות קבע כי אין מדובר בשכירות מוגנת, וכן מתעלמים הם מהכרעת ראש ההוצאה לפועל, בעניין טענת "פרעתי", שהיא היא הבסיס והמוקד לבקשתם שלא לבצע את פסק הדין.

ההכרעה