קורלנסקי נ' משרד התחבורה/המשרד הראשי

פסק דין

עתירה להורות למשיב להעניק רישיון יבוא לרכבו של העותר אשר יובא ארצה ביבוא אישי ולחילופין להורות למשיב לבטל החלטתו שלא ליתן לעותר רישיון יבוא וזאת לאור העובדה שהחלטה זו נתקבלה בעקבות שימוע במהלכו נפגעה זכות הטיעון של העותר.

עיקרי העובדות וההליכים

העותר, תושב מודיעין, נשוי ואב לשבעה ילדים.

המשיב-משרד התחבורה ומי שמוסמך על פי צו יבוא חופשי, התשס"ט-2008 ליתן רישיונות יבוא לרכב.

בחודש אוקטובר 2010 רכש העותר רכב נוסעים פרטי מסוג טויוטה סיינה אשר אינו מיובא כדרך קבע לישראל. ייחודו של הרכב הוא בהיותו בעל שמונה מקומות ישיבה ותא אחסון גדול במיוחד, נתונים הדרושים לעותר ולמשפחתו (להלן:"הרכב").

את הרכב רכש העותר מעסק למכירת מכוניות הנמצא במיאמי, פלורידה ארה"ב בשם NEW AGE LEASING שבבעלות מר שמואל חזן (נספח ה' לעתירה). נציגו בארץ של מר חזן הוא מר קובי נידם המסייע בידי הרוכשים בתהליך היבוא של הרכב, לרבות במילוי הטפסים הנדרשים והמצאת האישורים למשרד התחבורה.

ביום 19.10.10 העביר העותר סכום של 30,275$ (כ-100,000 ₪) כתשלום ראשוני על חשבון הרכב (נספחים ו';ז' לעתירה).

ביום 19.12.10 הגיש העותר בקשה למשרד התחבורה לקבלת רישיון יבוא לרכב שרכש.

ביום 3.1.11 הודיע אגף היבוא אצל המשיב לעותר כי בקשתו בוטלה היות וצוין בה מספר שילדה שגוי ולפיכך על העותר להגיש בקשה חדשה. כמו כן נתבקש העותר להמציא תצהיר לעניין אמיתות ונכונות נתוני הבקשה (נספח ט' לעתירה).

ביום 31.1.11 מכר העותר את רכבו הקודם.

ביום 10.2.11 הגיש העותר למשיב בשנית את מסמכי הבקשה המתוקנים בצירוף תצהיר.

ביום 27.2.11 זומן העותר לשימוע אצל המשיב בעניין הבקשה לרישיון יבוא לרכב. השימוע נקבע ליום 1.3.11. במכתב ההזמנה לשימוע נאמר, בין היתר:

"...2. במשרדנו עולה חשש ממשי כי יבוא הרכב ארצה נעשה בניגוד להוראותיהם של צו יבוא חופשי, התשס"ט-2008 ולהוראותיו של הנוהל למתן רישיון יבוא אישי של רכב שאינו מופיע בהודעת הרשות המוסמכת בדבר יבוא אישי של רכב נוסעים פרטי.

3. לאור האמור ומתוקף סמכותי לפי סעיף 3(א) לצו יבוא חופשי, התשס"ט-2008, הנני שוקלת לסרב למתן אישור יבוא הרכב.

4. אשר על כן בטרם אקבל החלטתי בעניינך, הינך מוזמן להשמיע טענותיך בשימוע שיתקיים בנושא..." (נספח יא' לעתירה).

לאחר השימוע שהתקיים ביום 14.4.11, שלח המשיב את החלטתו לעותר לפיה לאור העובדה שמר שמואל חזן ומר קובי נידם ביצעו עבורו את כל הפעולות הכרוכות ביבוא הרכב לישראל, הרי שמדובר ביבוא באמצעות "עוסק" המנוגד להוראות סעיף 4 לצו היבוא. כמו כן מדובר ברכב שביקש מר קובי נידם לייבא "למטרה מסחרית במסווה של יבוא אישי" על שם העותר, ולפיכך בקשת היבוא של העותר מסורבת (נספח יב' לעתירה).

ביום 19.5.11 פנה ב"כ העותר אל המשיב בבקשה לקבוע לו שימוע נוסף על מנת ליתן לו הזדמנות להוכיח במסמכים כי ביבוא אישי לצרכים פרטיים עסקינן (נספח יג' לעתירה).

ביום 22.6.11 הודיע המשיב לעותר כי השימוע שנערך לו נערך "בלב שומע ובנפש חפצה...והואיל ומר קורלנסקי (העותר בענייננו) טען את טענותיו ומסר את המסמכים...אין מקום לערוך שימוע נוסף".

סירוב המשיבה ליתן לעותר אישור לייבא את הרכב ביבוא אישי והחלטתה שלא לאפשר לו שימוע נוסף הם נשוא העתירה שלפני.