קורליאונה נ' מדינת ישראל

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (הנשיא א' טל, השופט ש' בורנשטיין והשופטת ד' עטר) בעפ"ג 71370-01-18 מיום 15.5.2018, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בנתניה (השופט ע' פרייז)(להלן: בית משפט השלום) בת"פ 6918-12-16 מיום 27.12.2017.

2. ביום 30.10.2017 הורשע המבקש בבית משפט השלום, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בשורת עבירות אשר יוחסו לו במסגרת כתב אישום בן 12 אישומים, ובכללן עבירות של קבלת דבר במרמה (חלקן בניסיון וחלקן בנסיבות מחמירות); התחזות לאחר; הונאה בכרטיס חיוב (חלקן בניסיון וחלקן בנסיבות מחמירות); ופגיעה בפרטיות.

3. יצוין כי במקביל להליך מושא הבקשה, נוהל נגד המבקש הליך בבית משפט השלום בבאר-שבע – ת"פ 28274-03-15 (להלן: ההליך הנוסף), אשר "נסוב על עבירות דומות למדי לאלה שבתיק הנוכחי", כפי שהבהיר בית משפט השלום בגזר דינו מיום 27.12.2017. עוד תיאר בית משפט השלום את מעשיו של המבקש בהליך מושא הבקשה כ"המשך כרונולוגי של מעשיו בתיק הנוסף".

4. בהסדר הטיעון הנזכר לעיל הוסכם כי יוטל על המבקש עונש של 22 חודשי מאסר בפועל, "במצטבר לכל עונש אותו הוא מרצה", תוך שהצדדים יטענו באופן חופשי ביחס לשאלת ניכוי פרק זמן של כ-8.5 חודשים שבו שהה המבקש במעצר במשך ניהול ההליך, במקביל לעונש מאסר שריצה בשל הרשעתו בהליך הנוסף, אשר בגינה הושתו עליו 34 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 2.2.15 ועד ליום 18.2.15, וכן מיום 27.10.16 ועד ליום 6.4.2017.

5. ביום 27.12.2017 גזר בית משפט קמא את דינו של המבקש והשית עליו עונש של 22 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו במצטבר למאסר אותו הוא מרצה בגין הרשעתו בהליך הנוסף וללא קיזוז ימי מעצרו; מאסר מותנה בן 12 חודשים, לבל יעבור כל עבירה "שעניינה הונאה או מרמה או גניבה  או ניסיון לעבור עבירה מעבירות מסוגים אלה"; מאסר מותנה בן 6 חודשים, לבל יעבור במשך  חודשים כל עבירה "שעניינה התחזות לאחר או פגיעה בפרטיות"; קנס בסך 10,000 ש"ח (או 3 חודשי מאסר תמורתו); וכן פיצוי למתלוננים בסך כולל של 45,993 ש"ח.

           בגזר הדין שקל בית משפט השלום את מכלול נסיבות ביצוע המעשים ונסיבותיו האישיות של המבקש. במסגרת זו עמד בית המשפט על חומרתן של העבירות שבהן הורשע המבקש, אשר באה לידי ביטוי "בהיקפם של המעשים, במספר קרבנותיו, ואף במספר המעורבים שפעלו מטעמו". עוד הדגיש בית משפט השלום כי האופן שבו בוצעו המעשים המתוארים בכתב האישום מעיד על "תחכום לא מועט", כדבריו, ואת העובדה שהעבירות בוצעו בעת שהמבקש ריצה עונש מאסר, מבין כתלי בית הכלא, באופן שיש בו כדי להוות "נסיבה לחומרה נוספת, הן בכך ש[המבקש – י' א'] אינו מקבל את אימת הדין, והן בכך שלמרות הקושי המובנה, מצליח פעם אחר פעם לבצע מתוך הכלא עבירות שמתרחשות בעיקרון מחוצה לו". כמו כן, ציין בית משפט השלום כי לחובת המבקש עומד עבר פלילי מכביד במיוחד, אשר מהווה גם הוא שיקול לחומרא לעניין גזר הדין.

           מנגד, נשקלו לקולא הודאתו של המבקש בעובדות כתב האישום; העובדה ש"פעל לתיקון הנזקים של רובם של המעשים", כהגדרת בית המשפט; וכן עובדת קיומו של ההליך הנוסף, אשר בגינו, כאמור, נשפט המבקש ל-34 חודשי מאסר בפועל.

           בית משפט השלום הבהיר כי לנוכח משקלן המשמעותי של הנסיבות המחמירות המתקיימות בעניינו של המבקש, עונש המאסר שעליו הסכימו הצדדים נוטה לקולא, ואף מהווה עונש "קל מאוד", וכי הטעם המרכזי לאישור הסכמת הצדדים ביחס לעניין זה, כפי שבאו לידי ביטוי בהסדר הטיעון, הוא בחינה כוללת של מעשי המבקש בשני ההליכים למול העונש המצטבר המוטל עליו במסגרתם, וכלשון בית המשפט, בעמוד 4 לגזר הדין:

"יוצא איפה [כך במקור – י' א'] שלאחר בחינה כוללת של שני התיקים, המאסר המוצע על-ידי הצדדים בתיק שלפניי הופך מקל מדי לכזה שהינו קל עדיין, אך מצוי במתחם הסבירות, ועל כן יש לאמץ את העתירה העונשית בהקשר זה".