קור נ' ברוקר

פסק דין

מבוא

לפני שתי תביעות של התובע כנגד הנתבע, שהדיון בהן אוחד.

ת"א 23846-06-11 ראשיתו בבקשה לביצוע שטרות בלשכת ההוצאה לפועל. במסגרת תביעה זו, התובע דורש לקבל מהנתבע סך של 500,000 ₪ (סכום הקרן) בגין שיקים שמסר הנתבע לתובע, במסגרת הלוואות שנתן התובע לנתבע, לטענתו.

בת"א 11162-05-11 התובע דורש לקבל מהנתבע סך של 165,974 בגין תשלום מוסכם בשל איחור בפירעון ההלוואות האמורות ובגין איחור בפירעון הלוואה נוספת שנתן לנתבע.

ביום 2.1.2012 ניתן פסק דין חלקי במסגרתו חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 200,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת

אין חולק כי בשנים 2010-2011 הנתבע פנה לתובע בבקשה לקבל ממנו הלוואה כספית.

בין הצדדים קיימת מחלוקת ביחס להיקף ההלוואות – התובע טוען שמדובר במספר הלוואות שסכומן הכולל עומד על 900,000 ₪, והנתבע טוען שמדובר בהלוואה אחת שסכומה עומד על 200,000 ₪ בלבד.

אין חולק, כי קיימים 9 זיכרונות דברים, החל מיום 7.11.10 וכלה ביום 20.2.11, כתובים על ידי הנתבע וחתומים על ידו, מהם עולה כי התובע מסר לנתבע סך כולל של 500,000 ₪, במספר הלוואות (להלן: "זיכרונות הדברים" ו"ההלוואות", בהתאמה). זיכרונות הדברים הוגשו וסומנו ת/6 א'-ט'.

הצדדים חלוקים בשאלה האם זיכרונות הדברים משקפים את שארע במציאות והאם אכן מסר התובע בפועל לנתבע את הסכומים הרשומים בהם במסגרת ההלוואות. לטענת התובע כל הסכומים נמסרו בפועל ולטענת הנתבע לא נמסר דבר מסכומים אלו בפועל.

אין חולק, כי קיימים 9 שיקים, לפקודת התובע, משוכים על ידי הנתבע וחתומים על ידו, בסך כולל של 500,000 ₪ (להלן: "השיקים").

שיקים אלו חוללו והוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, והם נשוא התביעה בת"א 23846-06-11.

הצדדים חלוקים באשר לנסיבות מסירת השיקים ובאשר לתכלית מסירתם.

אין חולק, כי בשמונת זיכרונות הדברים הראשונים נקבע סכום של תשלום מוסכם נוסף מהנתבע לתובע, שישולם במקרה של איחור בהחזר של כל הלוואה, בהתאם למועד האחרון להחזר ההלוואה שננקב בזיכרונות הדברים, ה-1.3.11 (להלן: "תשלומי האיחור"). אין חולק כי הסך הכולל של תשלומי האיחור בזיכרונות הדברים הנו 115,000.

הצדדים חלוקים ביחס לטיבם של תשלומי האיחור – לטענת התובע מדובר בפיצוי מוסכם ולטענת הנתבע מדובר בקנס מוסכם.

אין חולק כי קיים הסכם הלוואה נוסף בין הצדדים, מיום 5.10.10, אשר נערך לבקשת הצדדים על ידי עוה"ד דוד איזקסון ונחתם על ידם, ממנו עולה שהתובע הלווה לנתבע סך של 400,000 ₪ (להלן: "ההסכם" ו"ההלוואה הנוספת", בהתאמה). ההסכם הוגש וסומן ת/4.

כמו כן, אין חולק שהנתבע חתם על אישור מיום 5.10.10 בדבר קבלת הלוואה מהתובע בסך של 400,000 ₪. האישור הוגש וסומן ת/5.

אין חולק כי במסגרת ההסכם סוכם גם על רישום הערת אזהרה על שם התובע ביחס לדירה שהנתבע הנו בעל זכויות בה (להלן: "הדירה"), כבטוחה ומתוך מחשבה שייתכן שבהמשך התובע ירכוש את הדירה מהנתבע כחלק מהחזר ההלוואה.