קופר שירלי נ' מדינת ישראל

פסק דין

פתח דבר:

1.לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 04/07/12, על ידי השופט אבישי קאופמן בתיק תת"ע 8060-03-12.

2.כפי שעולה מהודעת הערעור שהגישה המערערת, עולה כי הוא מופנה כנגד הרשעתה בדין ולחילופין, לעניין חומרת העונש, קרי גובה הקנס.

ההליך בבית משפט קמא:

3.נגד המערערת הוגש כתב אישום בגין כך שביום 12/03/12, נהגה בכביש 70, ברכב ולא צייתה לאות שנתן לה שוטר במדים ולכן עברה עבירה בניגוד לתקנה 63 (א)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות").

4.המערערת זומנה לדיון שנקבע ליום 14/05/12, אך לא התייצבה כי ביום 13/05/12, שלחה בפקס הודעה לבית משפט קמא בכתב ובה כתבה:

"הוזמנתי למשפט בתאריך 14/05/12 בבית המשפט בעכו לדיון. מסיבות אישיות אינני יכולה להגיע ביום והשעה הנקובים ואני מבקשת מהשופט/ת לשפוט אותי בהיעדרי".

בהמשך בקשתה העלתה המערערת את טענותיה ביחס לעבירה וביחס למצבה ונסיבותיה כטיעון לעונש בכתב.

בסוף מכתבה, הביעה המערערת התנצלות וביקשה התחשבות בנסיבותיה. כמו כן, ציינה את כתובתה לשם משלוח ההחלטה בעניינה.

5.בית משפט קמא החליט לקיים דיון במעמד המערערת וזאת למרות שבא כוח המשיבה הודיע כי המערערת שלחה הודעה בכתב וביקשה להישפט בהיעדר.

6.הדיון נקבע ליום 04/07/13. לישיבה זו המערערת התייצבה ומסרה כי היא מודה בעובדות המפורטות בכתב האישום, אולם, בטיעוניה לעונש, הוסיפה וטענה לנסיבותיה והעלתה הסבריה להתרחשות העניינים בעת ביצוע העבירה ומסרה את הדברים הבאים:

"היו כמה מכוניות שהגיעו ביחד. לא הייתי בטוחה שהוא עצר אותי. כבר קרה לי בעבר שעצרתי והשוטר לא התכוון אליי. אמרתי שאם הוא לא עצר אותי הוא נתן לי לנסוע. הייתי מאוד לחוצה באותו יום, אין לי עניין לברוח מהשוטרים, אני נהגת ישרה ומקפידה על הכללים ... לא הייתי בטוחה שהוא עוצר אותי ... כשהוא עלה על הניידת מיד עצרתי זה היה עניין של כמה מטרים וגם אז אמרתי לו שאני ממהרת. לא נסעתי מהר יותר. אני מבקשת להקל בעונשי זו עבירה ראשונה שלי, אני מבקשת אזהרה או קנס".

בסופו של יום הטיל בית משפט קמא על המערערת קנס בסך 1,800 ₪ שישולם ב- 4 תשלומים שווים ושלושה חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים.

כאמור, לכאורה, הערעור מופנה כנגד פסק הדין.

טענות הצדדים:

7.המערערת טענה כי בית משפט קמא החמיר איתה יתר על המידה. המדובר באישה חד הורית ומצבה הכלכלי קשה.

8.המערערת הוסיפה וטענה כי היא לא הבינה שהשוטר מתכוון אליה ולכן נסעה מספר מטרים ורק לאחר שהבחינה בשוטר שנכנס לניידת היא עצרה.

9.לטענתה, נסעה מספר מטרים ולכן ביקשה בהודעת הערעור לבטל את הרשעתה או לחילופין, להקטין את גובה הקנס.

10.המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. המערערת הודתה בבית משפט קמא והעונש שהוטל עליה אינו מצדיק התערבות ערכאת הערעור.