קופלוביץ ואח' נ' בית מורשה בירושלים ע.ר. 58-011077-3 ואח'

החלטה

1.עניינה של התובענה שלפנינו, אשר במקור הוגשה ביום 18.12.11 , כנגד הנתבעים 1 – 4 בלבד – הפרת חוזה עבודה בין התובעת 1 (להלן- התובעת) לבין הנתבעת 1 (להלן – העמותה), כאשר כתוצאה מן ההפרה לא בוטחה התובעת בביטוח מנהלים בגין אובדן כושר עבודה.

התובעת, אישה צעירה בשנות ה- 30 לחייה, טוענת בתביעה המקורית כי אילולא הפרת חובתם החוזית והאשם הנזיקי של העמותה והנתבעים 2 -4 (להלן – בעלי תפקידים בעמותה) , הייתה זכאית לתגמולי ביטוח מאת הנתבעת 5 (להלן – חברת הביטוח).

התביעה הועמדה על סכום של 1,500,000 ₪, בהתאם לחוות דעת אקטוארית שצורפה לכתב התביעה.

2.ביום 23.4.12 תוקן כתב התביעה המקורי וצורפה חברת הביטוח, לאחר שהתובעת טענה כי כבר מילאה הצעת ביטוח, אולם בטרם עברה ההצעה חיתום – חלתה התובעת בסרטן.

3.על פי כתב התביעה המתוקן , התובעת החלה לעבוד כמזכירה אצל העמותה ביום 24.3.03, ועל פי חוזה ההעסקה התחייבה העמותה, באמצעות בעלי התפקיד בעמותה, להקים לתובעת קופת גמל או ביטוח מנהלים ולהפריש כספים לצורך כך , כמקובל.

לטענת התובעת, בחודש מרץ 2004 הפרה העמותה את חובתה האמורה, ורק בנובמבר 2004 החלה להפריש כספים לצורך ביטוח מנהלים בחברת הביטוח, עד לפיטוריה של התובעת בחודש יולי 2005.

במקביל, ביום 24.11.04 , חתמה התובעת על הצעת ביטוח מנהלים, אולם בטרם הושלם חוזה הביטוח – חלתה התובעת בסרטן, ביום 26.12.04, וכיום היא מוכרת במוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור 100% ומתקיימת מקצבת נכות.

4.כל הנתבעים הגישו בקשות לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.

העמותה טוענת גם , בנוסף לטענת ההתיישנות, כי יש למחוק על הסף את כתב התביעה מטעם הנתבעים 2 – 3, הוריה של התובעת (להלן – ההורים), מחמת היעדר עילה.

בעלי התפקיד בעמותה טוענים, בנוסף לטענת ההתיישנות, כי דין התביעה נגדם להימחק שכן אין להם כל אחריות אישית, ואף לא נטען בכתב התביעה כי הייתה להם מעורבות או ידיעה בכל העניינים נשוא כתב התביעה.

גם חברת הביטוח מעלה טענות בדבר התיישנות, ובנוסף טוענת כי הואיל ולא נכרת כלל חוזה ביטוח – אין לתובעים עילת תביעה כלפיה.

חברת הביטוח מוסיפה טענה נוספת – אי צירוף חוות דעת רפואית מטעם מומחה תעסוקתי בדבר אובדן כושר עבודה של התובעת.

5.במקביל, הגישה התובעת ביום 21.1.14 בקשה דחופה לקביעת מועד לעדותה עקב הרעה ניכרת במצבה הרפואי, וביום 23.2.14 הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה.

בתצהיר נאמר, בין היתר, כי לאחרונה חזרה התובעת לבית הוריה הואיל והיא זקוקה להשגחה מתמדת, ורוב הזמן היא מרותקת למיטתה או לסביבת הבית המידית.

בסעיף 40 לתצהיר נאמר, כי מסיבה זו סירבה התובעת לבוא לבית המשפט להעיד , הואיל ולצערה אין היא מסוגלת לעמוד בחובה זו.

6.בהודעה מיום 23.2.14 שצורפה לתצהיר התובעת מבקשת ב"כ התובעת לקבוע את המשך ההליכים על פי שיקול דעתו של בית המשפט.

7.לאחר עיון בכל טענות הצדדים לעניין סילוק התביעה על הסף – ראיתי לדחות את הבקשה ככל שהיא נוגעת לעניין התיישנות.

התובעת טוענת כי תביעתה לא התיישנה, לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1985, הואיל והתביעה הוגשה מיד כשנודעה לה עילת התביעה.

הואיל ומדובר למעשה בטענה עובדתית – יש לבררה לגופה, ולכן אין מקום, בשלב מוקדם זה, לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.